בחזרה לעבר – ארכיון הבלוג של סבאוהב מאתר תפוז

סוף הקיץ. הצבעים והריחות משתנים לצהוב וחום-אפרפר.

הסליחות כבר כאן. המזדרזים כבר משכימים קום  מזמן. לפני שנים כתבתי לנכדתי הבכורה שיר שקראתי לו: "בת שנה בחגים". את ראשיתו השארתי כמות שהוא. את המשכו כתבתי לכבוד כל המצטרפים ובכלל

עם ישראל מקפל את דיגלי היגון ומכניסם לארון, עד לאבל הלאומי הבא. זו דרכו של עולם.

יום ראשון של השנה החדשה. הבית הומה אהבה, אורחים ונכדים.

קצת באיחור אבל בהרכב מלא, התכנס השבט כולו לחגוג לנועה יום הולדת. הנכדה השלישית שלנו בת שבע ויום ההולדת שלה, כפי שתראו בהמשך , חל בתאריך מיוחד ובלתי נשכח.

בְּסֻכָּתִי תָלוּי יָרֵחַ בְּסֻכָּתִי תָלוּי יָרֵחַ, גַם אִם לֹא טַעַם לוֹ, לֹא רֵיחַ, הוּא הָאֶתְרוֹג שֶׁל הָעוֹלָם: מָלֵא, יוֹקֵד, מַמָשׁ מֻשְׁלָם. נוֹסֵעַ אַט בֵּין הַסוּכּוֹת וּמְמַלֵא אַחַר מִצְווֹת.

בין שמחת בית השואבה לשמחת תורה, אנחנו חוגגים את הגדולה מכולן- שמחת הולדתה של נכדתנו העשירית.

הופעתה של נטע הקטנה והשתלבותה בתא המשפחתי הקטן, אינה עניין של מה בכך. במיוחד לא לאורי, ילדה דעתנית שדרשה וגם קיבלה תשומת לב ללא הגבלה.

היום צפיתי בתוכניתו של ירון לונדון על השפה העברית. כולה אהבה.

יש לי ידידה טובה שאני לא מכיר. בלוגיסטית מדופלמת, שכמו 99% מהכותבים, מסתתרת בתוך האנונומיות שלה.

מתוך עלבוני אסתכל לשמים ואשאל : אלוהים לא טועה פעמיים? מתקרב יום כיפור עוד ימים של סליחות בין מותר לאסור מבקש רק למחות

תכלה שנה תכלה ודי נביט קדימה ידידי נחשוב ורוד על העתיד מבלי אולי ובלי נגיד שאין מקום מתאים יותר אפילו יש - לא נוותר צרות בשפע לא חסר אך ליאוש לא נתמסר.

כבר סיפרתי לכם על אחד הבונוסים הגדולים שבסבאות - סבא מעשיר. ארוע מכונן שעיקרו, מפגש עם כיתת גן או בית ספר של אחד הנכדים, שבו אני מקריא סיפור ושירים שכתבתי.

בשופר כבר תקענו בראש השנה ובצאת יום כיפור עוד נתקע ראשונה שתהא סוכתנו סוכה של שלום ונגשים בה עצמנו וגם החלום של לדעת לחיות, שואלים עם שבים כול אחד בדרכו, כי כולם כאן שווים.

בין החגים ותמיד בחגים אנחנו חוגגים בשמחה את יום ההולדת של נכדתנו הבכורה איילת. ואם חגים אז מצוות ואת זו שנופלת בדרך כלל עלי, מצוות הכתיבה, אני ממלא בשמחה אפילו שהיא הופכת קשה יותר משנה לשנה.

לנכדה העשירית שלנו קוראים נטע. היא נולדה כאמור בחול המועד סוכות ביום השמיני לחודש העשירי בשנת התש`ע. בכול מקרה ציונים גבוהים לכבוד שמיני עצרת, שמחת נכדה.

בין נכדים לשגרה אני פוגש ידידים שמפרים. לפעמים אני לוקח את מה שנותנים, למחוזות רחוקים ומשונים.

הרבה שירים כתבתי על הנכדים או על אימרות השפר והפנינים שיצאו משפתותיהם התמימות. חלקם שמעתי במו אזניי וחלקן קיבלתי באדיבותם הרבה של הוריהם או מזוגתי שתחיה, סבתא חנה.