שיר סתוי לשבת

סוף הקיץ. הצבעים והריחות משתנים לצהוב וחום-אפרפר.

עמוד תפרחת זקוף, עטור דורים דורים של פרחים בצבע שנהב, פורץ לו מתוך האדמה. כמו מתריס הוא כנגד העולם כולו ומחיה את סביבתו החרבה. כן זהו החצב, הפרח שלי וכזאת היא גם נכדתי הבכורה איילת.

שיר נוסף שכתבתי, מתוך האלבום "כמו שסבא אוהב".

כְּמוֹ אוֹתוֹ הֶחָצָב

הַיָמִים מִתְקַצְרִים,   

מְרִיחִים אֶת הַסְתָו

כְּשֶׁהַכֹּל כְּבָר נוֹבֵל

בְּגָוֶן צְהַבְהַב

וּמִתוֹךְ הַיָבֵשׁ

מִתְפָּרֵץ הֶחָצָב

וּמַחֲלִיט לִפְרֹחַ

לַמְרוֹת וְעַכְשָׁו

הוּא יוֹנֵק אֶת מִרְצוֹ

מִבָּצָל שֶׁתַחְתָיו

מִתְחַדֵשׁ וְצוֹמֵחַ

כְּשֶׁהַכֹּל כְּבָר חָרַב

בְּהָדָר מִזְדַקֵר

עִם פְּרָחִים בְּשֶׁנְהָב

כְּמִגְדָל שֶׁל תַצְפִּית

לְפַרְפַּר אוֹ חָגָב

כַּמָה עַז רְצוֹנוֹ

גַם כְּשֶׁרַע הַמַצָב

וְתָמִיד הוּא מוֹפֵת

הוּא אֵיתָן לֹא-אַכְזָב

אִם תִזָכְרִי בּוֹ אַיֶלֶת

בְּעִתוֹת שֶׁל שָׁרָב

לֹא תִפְּלִי בְּרוּחֵךְ

זֶה בָּרוּר מֵאֵלָיו

וּלְעוֹלָם תִזְקְפִי

אֶת הָרֹאשׁ וְהַגַב,

כֹּה גֵאֶה וְיָפֶה,

כְּמוֹ אוֹתוֹ הֶחָצָב.

מילים: דודיק הלפרין

לחן: שלמה גרוניך