עוד על אהבה

היום צפיתי בתוכניתו של ירון לונדון על השפה העברית. כולה אהבה.

עזה כמוות, למרות דלותה וקמטי פניה חרושי הזעם בשל ההיתעללות שהיא חווה בין שפתי הדור הצעיר.

אבל היא, השפה העברית, כמו גם שאר אהבותי, חיה ונושפת וגונחת בחדווה כשהיא זורמת ממוחי הקודח אל עיטי המתמסר.

זו אינה התרסה וגם לא מחאה מרומזת, רק שימוש אישי במה שהיא מאפשרת למי שאוהב לאהוב ולכתוב.

אין כמותה אהבה

אַהֲבַת נְעוּרִים

אֵין שֵׁנִי לָהּ

מִי זוֹכֵר אֵי מָתַי

אֵיךְ הִתְחִילָה

מֵחוֹשִׁים בֶּחָזֶה

וּתְשׁוּקָה זֶה לָזֶה

חֲרָדוֹת אוֹ חֲשָׁשׁ ?

לֹא, חָלִילָה.

וּבְלֵב הַתִּקְוָה

שֶׁנַּמְשִׁיךְ עוֹד וְעוֹד

לֹא תֹּאבַד אֲהוּבָהּ

וּלְנֵצַח נִרְקֹד

הַחַיִּים נִמְשָׁכִים

אֵין אַחֶרֶת

אֲנָשִׁים מִשְׁתַּיְּכִים

אַתְּ בּוֹחֶרֶת

בֵּין הַטּוֹב לַנִּבְזֶה

מִתְרַגְּלִים זֶה לָזֶה

עֵת כָּבְתָה אַהֲבָה -

אַךְ בּוֹעֶרֶת

לֹא אָבְדָה הַתִּקְוָה

שֶׁנַּמְשִׁיךְ וְנִשְׂרֹד

עִם אוֹתָהּ אֲהוּבָה

נְחַיֵּךְ וְנִרְקֹד

הַשָּׁנִים מִשְׁתַּנּוֹת,

לֹא צְרָכִים

אֲהָבוֹת מַחֲשָׁבוֹת

וּדְרָכִים

מִן חֲשָׁשׁ שֶׁכְּזֶה

לְאַבֵּד זֶה אֶת זֶה

אַהֲבָה תְּפַיֵּס

גַּם פְּרָחִים

נֹאחַז בְּתִקְוָה

הֲגִיגִים בְּוָרֹד

נְחַבֵּק אֲהוּבָה

וְנַמְשִׁיךְ עוֹד לִרְקֹד

הַשָּׁנִים כָּךְ חוֹלְפוֹת

גַּם אֲנַחְנוּ

מַחְשָׁבוֹת מִתְחַלְּפוֹת

כְּבָר הוֹכַחְנוּ

תְּעוּקָה בֶּחָזֶה

וְהַתְּלוּת זֶה בָּזֶה

אַהֲבַת נְעוּרִים

לֹא שָׁכַחְנוּ

אִם חָלִילָה יִפְקֹד

אֶת אָהוּב – אֲהוּבָה

הִיא תַּמְשִׁיךְ וְתִרְקֹד

אֵין כְּמוֹתָהּ אַהֲבָה.

סבאוהב דודיק