בחזרה לעבר – ארכיון הבלוג של סבאוהב מאתר תפוז

אין כמו סבאוהב. שיר שלעתיד נכנס לאלבומי - לשוט עם סבא על ענן ולספר "לעוף עם סבא על ענן".

למזלנו ובגלל התנהגות טובה, קיבלנו רק שנה ניתוק. השאר היה על תנאי, אך לתקופה בלתי מוגבלת.

את הגיגיי במהלך השנה הזאת אני מביא בפניכם ברצף כרונולוגי, שלא תמיד נראה הגיוני.

הימים חולפים והזמן, לשם שינוי, לא עושה את העבודה. הנכדה לא לידי וזאת עובדה.

עוד כמה ימים. אני נוסע לבקר את הנכדה ומפנטז כך לעצמי על החוויה הצפויה ומהרהר ב כמה תובנות על החיים ובכלל.

מאז ומתמיד, היו לי יחסים מיוחדים עם הירח. בעיניי הוא האנושי ביותר מבין כול גורמי השמים בגלקסיה שלנו.

עברה חלפה לה שנת הנתק. יצאנו בזול.

לא רק אנחנו, סבתא ואני, חיכינו בדריכות להולדת נכדנו השני. גם אחותו, נכדתנו הבכורה איילת, חיכתה בסבלנות.

וכי מה רצו, שיצא פנימה ? כבר אמרנו שעוד לא נולד התינוק שלא נולד וגם עוד לא נולד התינוק שלא נתנו לו שם. מתלבטים, לפעמים מתווכחים, אבל לבסוף, יש שם אחד לפחות בתעודת הלידה.

בקשר המופלא הזה שבין סבתאים לנכדים, אין כמעט מקום לגורמים נוספים. אבל במציאות, זה לא בדיוק כך וזה לא כל כך נורא שזה לא בדיוק כך.

באחת מרשומותי הראשונות התיחסתי, בנגיעה בלבד, לתופעת ה"התנתקות הסבאית" או במילים אחרות: נכדים במקום הלא נכון של הגלובוס..

חודשיים אחרי שנסעו, חגגה נכדתנו יום הולדת ראשון. אנחנו, רעייתי ואני, במטוס בדרך הביתה מסיור מוזיקלי בארופה, בדיוק ביום ההולדת שלה.

מלאכתם של סבאים, כידוע, נעשית בידי אחרים. כחודשיים לאחר שנטשו אותנו בזדון, הודיעו לנו ההורים של הנכדה האהובה, שהם קופצים לביקור מולדת.

הנה זה מגיע. המפגש המיוחל עם הנכדה והוריה.

אתמול זה לא ממש הצליח, אז ניסיתי להפעיל את הנכדה. עלי זה תמיד עובד, על הירח? שווה לנסות.

כוחותינו שבו בשלום לבסיסם ויש סימנים שהבסיס מתרחב. אנחנו כמובן מוחאים כפים ושמחים על הבשורה.

אומרים שסבלנות זו תכונה סבאית מובהקת. אז אומרים.

בדרך כלל אני כותב על הנכדים, סבתא וסבא ומה שביניהם. גם היום, כשיגרת ליל שבת, השבט כולו מתאסף סביב השולחן, לועס, מדבר, צוחק ולפעמים גם בוכה.

אחרי ששלחתי את המכתב לביתי, חשתי טעם של החמצה, אולי חוסר שלמות. הקדשתי הרבה לעובדה, שלקח לי הרבה זמן עד שכתבתי אותו, אבל לא מספיק על מה אני חושב ומרגיש על עשייתה.