יום שישי, 28 באוגוסט 2009
עוד על סבאות ונכדים ומה שביניהם
בקשר המופלא הזה שבין סבתאים לנכדים, אין כמעט מקום לגורמים נוספים. אבל במציאות, זה לא בדיוק כך וזה לא כל כך נורא שזה לא בדיוק כך. שהרי ידוע לכל, שילדים כמו גם סבתאים, לא נותנים בדרך כלל למציאות העובדתית, לקלקל להם את המציאות שלהם.
נשמע קצת מבולבל, אתם צודקים, אבל איך אני יכול להסביר שיש גם ילדים מתווכים בסיפור הזה. וזאת, מבלי שיחשדו בי שאני מתחנף למישהו שעלול לדרוש שינויים בצוואה עבור כל מפגש נוסף עם הנכדים. תחשבו לרגע איזה תעריף יכול להיות לסוף שבוע בלי ההורים.
אין מצב! האהבה מנצחת ובגדול! לא תמיד אנחנו זוכרים את זה בזמן, אבל תמיד מוטב מאוחר.
הנה דוגמא לאבא ששכח שבתו הצעירה שנסעה עם בעלה, כשהיא נושאת ברחמה את נכדתו השמינית,, להשתלמות בבית חולים בסין. שכח וכבר אמרנו: מוטב מאוחר....
ילדתי
שלום ילדתי המוזנחת
תודה לך שאת כה נחמדת
כאן אבא שמן מרוב נחת
שומר על מורל ומולדת
רוצה לך לומר סתם כאילו
קשה התוגה לא לראות
כיצד את תופחת , אפילו
שבטח שווה לחכות.
אני וגם אמא בערך
חולמים גם לחוד גם יחדיו
על פלא שמיני שבדרך
רוצים עוד נכדה ועכשיו.
אמת – מרחוק זה ידוע
יותר קל מצב הריוני
ואם תשאלי את מדוע
נסביר לך כי זה הגיוני
בחילות וגניחות של עצבת
בכלל לא שומעים מרחוק
בשעת מצוקה – אז הצוות
הסיני אחראי, על פי חוק.
אפשר לא לבוא לביקור כי
מחשיך שם מוקדם וגם קר
וגם "לצלצל כבר תפסיקי
שיחות לקבל זה יקר".
במשך היום את עובדת
טווינה ודיקור וצמחים
וגם על עידן את יורדת
אז יש לך את כל הצרכים
תגידי – "נכון, יש גם צדק
וכל תירוציך טובים
אך בוא נעשה נא קצת בדק
אפשר לפחות מכתבים".
אכן ילדתי את צודקת
איבדתי פנים מבושה
עיטי יבשה ושותקת
המוזה שלי בוששה
ראשי הפורה דרך קבע
הפך דלורית נבובה
אזל במדפסת הצבע
באר שירתי אכזבה.
רק זאת לך אוכל להשמיע
דברי חנופה מהלב
זה לא ניסיון להשפיע
שזה שיח של אבאוהב.
יפים החיים אין ויכוח
וטוב גם לחיות כמובן



