נכדים בגולה

באחת מרשומותי הראשונות התיחסתי, בנגיעה בלבד, לתופעת ה"התנתקות הסבאית" או במילים אחרות: נכדים במקום הלא נכון של הגלובוס. החיים המורכבים מעמידים בפנינו לא מעט התנסויות כואבות, חלקן משמיים וחלקן מעשה ידי אדם.

ה"התנתקות הסבאית", פנים רבות לה. לעיתים מכוערות, לא עלינו, כאשר למרחק הגאוגרפי יש משמעות שולית בלבד, כמו למשל נתק בשל סיכסוכים משפחתיים קשים ועמוקים. יש והניתוק הוא "גזרת שמים" כמו במקרה של ילדים שחוזרים בתשובה ופתאום אין מכנה משותף. רוב המקרים "הקלים" הם "הנכדים בגולה". גם כאן הרבה סיבות לא אכנס לכולן ולא אפרט את כל האפשרויות וגם לא אתייחס להיותן זמניות או נצחיות.

עצם הניתוק הוא עצם העניין. (ואני יודע שתמיד יש גם את הצד השני).

גם אנחנו סבתא חנה ואני, "זכינו" לניתוק שכזה ודווקא בתחילת דרכנו הסבאית. עוד טרם שנה בישרו לנו זוג הקיקלופים, שהם במקרה גם ההורים של נכדתנו הבכורה איילת, שהם נוסעים לארה"ב. זה חשוב, זה תורם , זה משפר וזה לוקח לנו את הנכדה. וכל זאת בדיוק כשמתחיל להרקם דו-שיח אמיתי של הברות ראשוניות ושימושי לשון ביננו לבין הנכדה.

וכי מה כבר ביקשנו:

בִּקַּשְׁנוּ לִסְפֹּר לְךָ

צְעָדִים רִאשׁוֹנִים

לִקְשֹׁר הֲבָרוֹת

לַתְּמוּנוֹת וּמִלִּים

לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת

לַעֲשׂוֹת פַּרְצוּפִים

וּלְהוֹשִׁיט אֶת הַיָּד

כְּשֶׁלְּרֶגַע נוֹפְלִים

לְהַדְגִּים בְּעַצְמֵנוּ

אֵיךְ עוֹשָׂה הַצִּפּוֹר

וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּין

שָׁפָן לַחֲמוֹר

לְזַהוֹת גְּאוֹנוּת

בְּתָוֵי הַפָּנִים

וְלָרוּץ חִישׁ מַהֵר

לְסַפֵּר לַדּוֹדִים

לְגָרֵשׁ הַכְּאֵב

כְּשֶׁבּוֹקַעַת עוֹד שֵׁן

וּכְשֶׁאַתְּ עֲיֵפָה

לְהַעֲמִיד פְּנֵי יָשֵׁן

בְּקִצּוּר לֶאֱהֹב

עִם הַרְבֵּה הֲנָאָה

וּלְחַכּוֹת בְּכִלְיוֹן

לְנֶכְדָּהּ הַבָּאָה.

ומה קיבלנו במקום זה

צג של מחשב ומקרופון ועוד כמה שכלולים טכנולוגיים מחורבנים ובלתי מספקים בעליל .

לא מזמן חזרנו מכמה ימים של נחת סבאים. ילדים, נכדים ואנחנו, בשלולית הלאומית - הכנרת.מסורת משפחתית רבת שנים. ניזכרתי איך הופרה בזמנו ברגל גסה ע"י זוג הרשעים הנ"ל.

אוי איילת שלי

לְחוֹף הָאֲגַם שֶׁהוֹלֵךְ וְנָסוֹג

יוֹשֶׁבֶת רוֹפֶסֶת אוֹתָהּ חֲבוּרָה

שֶׁאַחַת לְשָׁנָה מִתְכַּנֶּסֶת לָחֹג

אֶת תֹּפֶת הַקַּיִץ בַּחֹם הַנּוֹרָא

בְּכָל בֹּקֶר יוֹרְדִים בְּאַלְפֵי מַדְרֵגוֹת

אֶל מִתַּחַת לָעֵץ וְלַקַּו הָאָדֹם

מְסִירִים הַבְּגָדִים וַאֲבוֹי לְמַרְאוֹת

מִתְמָרְחִים בְּמִשְׁחָה, נְמַסִּים מֵהַחֹם

מִדֵּי פַּעַם שׁוֹלְפִים עַכּוּזִים מִכִּסֵּא

וְיוֹרְדִים אֶל מֵימֵי הָאֲגַם הַדְּלוּחִים

מְקַוִּים שֶׁאוּלַי מִשֶּׁחַיָּה קְצָת נַרְזֶה

וְשָׁבִים לֶאֱכֹל קְצָת פֵּרוֹת מְתוּקִים

לְאַחַר הַטִּגּוּן מַרְגִּישִׁים כְּמוֹ קְצִיצָה

חוֹזְרִים לְמִזּוּג, מַבְטִיחִים שֶׁנָּשׁוּב

עוֹד הָעֶרֶב לִשְׁתֵּי מִרְפָּסוֹת הָרְבִיצָה

הָאַחַת הִיא לַמּוּשְׁט, בַּשְּׁנִיָּה רָמִי קוּבּ

הַשָּׁנָה כְּבָר רָצִינוּ מְאֹד בְּשִׁנּוּי

שֶׁנּוּכַל לְהַכְנִיס בְּשִׁגְרַת הָרוֹבְצִים

וְרָשַׁמְנוּ אֶת דּוֹר הַנְּכָדִים לַמָּנוּי

בִּידִיעָה שֶׁאֲנַחְנוּ סְתָם כָּךְ מַשְׁוִיצִים

הֻזְמְנוּ חֲדָרִים וְהוּכְנָה תַּפְאוּרָה

חָשַׁבְנוּ צָרִיךְ גַּם תָּכְנִית חֲגִיגִית

לְאַיֶּלֶת שֶׁלָּנוּ הוֹפָעַת בְּכוֹרָה

(הִיא הָיְתָה פֹּה כְּבָר קֹדֶם בְּבֶטֶן חַגִּית)

תָּכְנִיּוֹת זֶה יָפֶה, אַךְ שׁוֹנָה הַמְּצִיאוּת

כִּי נוֹתַרְנוּ לְבַד כְּמוֹ יַשְׁבָן בְּלִי חִתּוּל

עִם אוֹתָם חֲבֵרִים וְחֶדְוַת הָרָעוֹת

אַךְ אַיֶּלֶת עִם אִמָּא וְאַבָּא בְּחוּ"ל

לֹא נוֹרָא. נִתְגַּבֵּר. וְנַחֲלֹם חֲלוֹמוֹת

וַאֲפִלּוּ רָשַׁמְנוּ בְּעֵט שֶׁל זָהָב

שֶׁבַּקַּיִץ הַבָּא עוֹד נִבְנֶה אַרְמוֹנוֹת

וְנָכִין לָהּ כִּנֶּרֶת גְּבוֹהָה מֵהַקַּו

סבאוהב דודיק