בחזרה לעבר – ארכיון הבלוג של סבאוהב מאתר תפוז

כָּל בֹּקֶר אֲנִי קָם וְסוֹפֵר נְכָדִים מִן הֶרְגֵּל מְשֻׁנֶּה וְקָבוּעַ זֶה שֶׁיֵּשׁ לִי חֻלְשָׁה לִילָדִים נֶחְמָדִים בְּעִקָּר בַּבְּקָרִים - זֶה יָדוּעַ וְלָמָּה בַּבֹּקֶר אִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים זֶה בָּרוּר מֵאֵלָיו לְכָל סַבָּא כָּךְ נִשְׁאַר יוֹם  שָׁלֵם שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְבַלּוֹת עִם כֻּלָּם בְּסַבָּאבָּא..

בְּיָמִים רְגִילִים שֶׁל צְרָכִים וְשִׁגְרָה מִסְתַּכֵּל עַל עַצְמִי, זֶה הָאִישׁ בַּמַּרְאָה לֹא שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת לֹא בּוֹחֵן מִשְׁאָלוֹת לֹא שׁוֹפֵט אֶת הַלֵּב גַּם אִם יֵשׁ מוּעָקָה שׁוֹמֵר עַל זְכוּת הַשְּׁתִיקָה מְחַיֵּךְ אֶל הַדְּמוּת הַנִּשְׁקֶפֶת מִמּוּל…

ציור שהפך לסיפור ורשמתי אותו במילים שלי. לימים נתקלתי שוב בציור וחשבתי שלרעיון הנפלא של אלה שהקשת היא שער לעולם אחר..

זֶה לֹא מַתְאִים לִי פֹּה יוֹתֵר אֲנִי יוֹצֵא אֶל תּוֹךְ עַצְמִי אוּלַי חֻלְשָׁה הִיא לְוַתֵּר אַךְ הָאֱמֶת כְּבָר אֵין לְמִי שִׁירִים הָפְכוּ כָּאן לִצְפִיּוֹת וְגַם הַטֶּקְסְטִים עֲלוּבִים לֹא מְעֻנְיָן בַּזֶּה לִהְיוֹת עִם קוֹל הָמוֹן הַנְּבוּבִים…

הַיּוֹם אֲסַפֵּר לָךְ עַל מָה שֶׁחוֹשֵׁב דְּבָרִים מֵהַבֶּטֶן וְגַם מֵהַלֵּב דְּבָרִים שֶׁל שְׁתִיקָה שֶׁהִמְתִּינוּ עַד בּוֹשׁ וְאוּלַי לְאִזּוּן גַּם כַּמָּה מֵהָרֹאשׁ בַּחוּץ עַל סַפְסָל נִתְרַווּחַ…

בְּלִבָּהּ שֶׁל גִּנַּת הַיָּרָק בֵּין צְנוֹנִית לְבָצָל וְלֹא רַק עוֹמֵד בְּלִי לָזוּז - הַדַּחְלִיל כְּשֶׁיָּדָיו לַצְּדָדִים, כָּרָגִיל מִסְתַּכֶּלֶת בּוֹ שַׁי שׁוּב וָשׁוּב הוּא נִרְאֶה לָהּ מֻזְנָח וְעָצוּב "שָׁכְחוּ לְהַחְלִיף לוֹ חֻלְצָה" ..

אַלּוֹנִי יָשֵׁן אֶת "שְׁנָץ בֶּן שְׁנָתַיִם" בֵּין שְׁתַּיִם לְאַרְבַּע, תָּלוּי בַּנְּסִבּוֹת כָּךְ אִמָּא הֶחְלִיטָה, חוֹבָה שְׁעָתַיִם הִיא בֶּטַח צוֹדֶקֶת וְיֵשׁ לָהּ סִבּוֹת זֶה טוֹב לַצִּמּוּחַ עוֹזֵר לָעִכּוּל..

רָאִיתִי אֶת סַבָּא יוֹשֵׁב בַּכֻּרְסָא וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ מָקוֹם עַל הַבִּרְכַּיִם אָז הֶחְזַרְתִּי מַהֵר אֶת הַכֹּל לַקֻּפְסָא וְטִפַּסְתִּי עָלָיו בְּעֶזְרַת הַיָּדַיִם הִתְיַשַּׁבְתִּי בְּנַחַת, נִשְׁעַנְתִּי אָחוֹר וְלָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אֶת הַשַּׁלָּט…

צִפּוֹר אַחַת שֶׁל חֹפֶשׁ אוּלַי קוֹרְאִים לָהּ דְּרוֹר חִיּוּךְ נִפְלָא שֶׁל נֹפֶשׁ מַקְרִין שַׁלְוָה וְאוֹר חִבּוּר מַרְהִיב

מָעֹז, צוּר מַחְצַבְתִּי וְאַתְּ נָאָה לְשַׁבֵּחַ עַל שֶׁהָיִית מִגְדַּלּוֹר יַלְדוּתִי נֵר תָּמִיד שֶׁמַּקְפִּיד אַךְ סוֹלֵחַ אַתְּ סָלַלְתְּ אֶת דַּרְכִּי לְהָבִין בְּעוֹלָם שֶׁל מוֹרָא לִמַּדְתְּ אוֹתִי לְהַבְחִין בֵּין הַטּוֹב וְהָרַע

כָּבְתָה דְּמוּתֵךְ אֶל תּוֹךְ צִלֵּךְ וְנִטְמְעָה שָׁחֹר לָבָן בְּרִיק לִבִּי עוֹד הֵד קוֹלֵךְ וְהוּא נִשְׁמָע רָחוֹק מִכָּאן כְּמוֹ אַהֲבָה לְלֹא תַּחְתִּית שֶׁנִּשְׁחֲקָה, אֲבַק דְּרָכִים מְשׁוֹטְטוֹת חַסְרַת תַּכְלִית…

בִּקַּשְׁתִּי אוֹתָךְ לְלַקֵּט חִיּוּכִים בִּמְחוֹזוֹת שָׁם הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת כְּדֵי לָתֵת בִּנְדִיבוּת לְאוֹתָם שֶׁצְּרִיכִים בְּתוּגָה וּרְגָעִים שֶׁל אִי נַחַת וְאִם תִּמְצְאִי בְּדַל חִיּוּךְ בִּשְׁבִילִי…

עִם בֹּקֶר חַמָּה עוֹלָה מְרֻחֶצֶת קַרְנֶיהָ עוֹלְזוֹת - יוֹם נִפְלָא מִמְּרוֹם הָרָקִיעַ הִיא לֹא מְתָרֶצֶת יוֹדַעַת, הַכֹּל בִּגְלָלָהּ בַּקַּיִץ קוֹפַחַת אוֹדֶמֶת פָּנִים נוֹטָה אֶל הַיָּם..

צִיַּרְתִּי לִי עֵץ וּפְרָחִים וְיַלְדָּה וְשֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה שָׁם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְלַמְרוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְהַבְחִין - זֹאת עֻבְדָּה בִּגְלַל שֶׁנִּסִּיתִי, כִּמְעַט פַּעֲמַיִם פָּתַחְתִּי לִי טוּשִׁים בְּשֶׁפַע…

שערות לבנון הדרך לגדר הטובה הייתה שותקת ומלאת מחשבות. את שביקשתי לדעת, דליתי ממנו במשורה עוד בטרם צאת.

הָיִיתִי פַּעַם עֵץ פֶּקָן גָּדוֹל, יָרֹק, מֵנִיב זְקוּף עֲנָפִים, אַבִּיר הַגַּן לִי כָּל אֶחָד הִקְשִׁיב לַצִּפּוֹרִים שֶׁבַּגִּנָּה שִׁמַּשְׁתִּי כְּבוֹרֵר וּבְצִלִּי שַׂר מַנְגִּינָה..

שַׁי הִרְגִּישָׁה שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָסֵר אֲבָל הִיא לֹא יָדְעָה בְּדִיּוּק מָה הִיא יָצְאָה לְחַפֵּשׂ אֶת זֶה בֶּחָצֵר וּמִיַּד הַתְּחִלָּה שָׁם כָּזֹאת מְהוּמָה הַזֶּה לֹא נִמְצָא הוּא פָּשׁוּט נֶעֱלָם..

פָּגַשְׁתִּי נַמְנְמָן נֶחְמָד גָּדוֹל וּקְצָת אָדִישׁ שֶׁכָּל הַזְּמַן רוֹבֵץ לְבַד וְלֹא מֵצִיק לְאִישׁ שׁוֹכֵב שָׂרוּעַ עַל עֲנַף עֵינַיִם עֲצוּמוֹת עָצֵל בְּלִי לְהָנִיד עַפְעַף אַלּוּף הַחֶלְזוֹנוֹת בַּצָּהֳרַיִם מִתְעוֹרֵר..