top of page

יום ראשון, 26 בנובמבר 2017

פינת הנחת - זה לא במקום הדבר האמתי

להיות בכאילו

כָּל בֹּקֶר אֲנִי קָם וְסוֹפֵר נְכָדִים

מִן הֶרְגֵּל מְשֻׁנֶּה וְקָבוּעַ

זֶה שֶׁיֵּשׁ לִי חֻלְשָׁה לִילָדִים נֶחְמָדִים

בְּעִקָּר בַּבְּקָרִים - זֶה יָדוּעַ


וְלָמָּה בַּבֹּקֶר אִם אַתֶּם שׁוֹאֲלִים

זֶה בָּרוּר מֵאֵלָיו לְכָל סַבָּא

כָּךְ נִשְׁאַר יוֹם  שָׁלֵם שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים

לְבַלּוֹת עִם כֻּלָּם בְּסַבָּאבָּא


עִם הַרְבֵּה סַבְלָנוּת וְדִמְיוֹן מְפֻתָּח

וְרָצוּי גַּם עִם סָבְתָא אֲפִלּוּ

זֶה אוּלַי מְעַיֵּף אֲבָל עֹנֶג מֻבְטָח

לִהְיוֹת עִם כֻּלָּם בְּכְאִלּוּ


לִצְעֹד עִם אַיֶּלֶת

בְּמַסַּע הַכֻּמְתָּה

כָּתֵף לַחַיֶּלֶת

שֶׁאֵין עוֹד כְּמוֹתָהּ


לְלַוּוֹת אֶת נָדָב

בַּצַּו הָרִאשׁוֹן

וּלְגַלּוֹת אֶת אָזְנָיו

מִי קָרְאוּ לוֹ טִפְּשׁוֹן


בְּנוֹעָה לִצְפּוֹת

מַדְרִיכָה חֲנִיכִים

עִם עֵינַיִם יָפוֹת

וַהֲמוֹן חִיּוּכִים


לִשְׂחוֹת סְתָם עִם גַּל

כְּבָר לְלֹא מְצוֹפִים

וְלִדְאֹג שֶׁיּוּכַל

לְהַדְרִיךְ בַּצּוֹפִים


לְכַיֵּר בְּחֵמָר

עִם מַאיָה בַּחוּג

מָה אַגִּיד מָה אֹמַר

זֶה נִשְׁמָע תַּעֲנוּג


לְלַמֵּד אֶת אָסָף

טַעֲמֵי הַמִּקְרָא

וְאוּלַי בְּנוֹסָף

גַּם לִקְרֹא בַּתּוֹרָה


לְאוֹרִי אֶשְׁקֹל

אִם תִּהְיֶה לִי פְּנוּיָה

לְנַסּוֹת, כִּבְיָכוֹל

לִהְיוֹת סִפְרִיָּה


עִם אֵלָה לַעֲשׂוֹת

תַּרְגִּילֵי הִתְעַמְּלוּת

גַּלְגַּלּוֹן לְפָחוֹת

כִּי אִתָּהּ זֶה קַלּוּת


כְּדֵי עִם רוֹנִי לִרְקֹד

כָּךְ לְלֹא הַפְסָקָה

אֶתְלַבֵּשׁ בְּוָרֹד

וְאָקִים לַהֲקָה


גַּם אֶטַּע יַעַר עַד

לְטַלְיָה הַשּׁוֹמֶרֶת

וְאֶעֱמֹד קְצָת בַּצַּד

כְּשֶׁהִיא לֹא מְוַתֶּרֶת


עִם נֶטַע לִצְחֹק

וְאוּלַי קְצָת לִבְכּוֹת

כִּי אֶצְלָהּ - זֶה הַחֹק

זֶה נִגְמַר בִּנְשִׁיקוֹת


לְשַׂחֵק עִם אִיתַי

כַּדּוּרֶגֶל בַּחוּץ

הוּא יַבְקִיעַ וַדַּאי

וַאֲנִי סְתָם אָרוּץ


עִם רוֹעִי זֶה לִבְנוֹת

אֵיזֶה רוֹבּוֹט גָּדוֹל

וְאִתּוֹ לֵהָנוֹת

אֵיךְ הַיֶּלֶד יָכֹל


לְהַרְכִּיב חֲלָקִים

בְּשַׁלְוָה וְאִפּוּק

וּלְקַבֵּל גַּם מַסְכִּים

מִסַּבָּא חִבּוּק


אֵצֶל שַׁי יֵשׁ מַצָּב

שֶׁהָאוֹכֵל פֻּלְחָן

אָז נֵשֵׁב כָּךְ יַחְדָּו

מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן


עִם בֻּבּוֹת וְעִם שַׁי

וְנֹאכַל בְּטֵרוּף

כָּל דָּבָר, עַד בְּלִי דַּי

אֵיזֶה אֹשֶׁר צָרוּף


עִם אַלּוֹן הַדַּרְדָּס

שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם פָּחַד

נְתַחְבֵּל דְּבַר קֻנְדָּס

וְנִצְחַק שְׁנֵינוּ יַחַד.


כָּךְ אֲנִי מְפַנְטֵז בְּחֶדְוָה סַבָּאִית

מִן הֶרְגֵּל מְשֻׁנֵּה וְקָבוּעַ

מִפְגָּשִׁים נִפְלָאִים גַּם אִם הֵם לְמַרְאִית

לְכָל סַבָּא שָׁפוּט זֶה יָדוּעַ.



סבאוהב דודיק


תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

היום החשוב בחיי - בחיי.

היום החשוב בחיי הוא יום נישואי בחיי אתכם אולי זה לא ירשים אך מאותו הרגע היה לי את מי להאשים וכמו שתראו בהמשך מילת המפתח במנעול חיי היתה - בגללך.

מפגש ליל שבת

ליל שבת כבר אמרנו. השבט אמר את דברו, נאסף אל מכוניותיו ונסע הביתה בשלום, הפעם בלי להשאיר נכדים לשינה, רק הרבה בלגן ואת סבתא וסבא לסדר.

נכדים בגולה

באחת מרשומותי הראשונות התיחסתי, בנגיעה בלבד, לתופעת ה"התנתקות הסבאית" או במילים אחרות: נכדים במקום הלא נכון של הגלובוס..

bottom of page