לפעמים, ברגעים של חולשה, אני מרשה לעצמי גם קצת לפנטז

ביקשתי לספר

הַיּוֹם אֲסַפֵּר לָךְ עַל מָה שֶׁחוֹשֵׁב

דְּבָרִים מֵהַבֶּטֶן וְגַם מֵהַלֵּב

דְּבָרִים שֶׁל שְׁתִיקָה שֶׁהִמְתִּינוּ עַד בּוֹשׁ

וְאוּלַי לְאִזּוּן גַּם כַּמָּה מֵהָרֹאשׁ

בַּחוּץ עַל סַפְסָל נִתְרַוֵּחַ מְעַט

מִמֶּרְחַק הַקְשָׁבָה נְדַבֵּר וּלְאַט

נַתְחִיל נִימוּסִין, לֹא בְּדֶרֶךְ רָכִיל

תְּנַסִּי לְהַקְשִׁיב, אִם נִתַּן, לְהָכִיל

זֶה לֹא נִשְׁמַע לָךְ קַל

אָז בּוֹאִי וְנָעֵז

בְּלִי תֵּרוּצִים וּבְלִי אֲבָל

מָה רַע כָּךְ לְפַנְטֵז

הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁב רַק כְּדֵי לְסַפֵּר

עַל דְּבָרִים שֶׁל אֶתְמוֹל אוֹ עַל אֹפֶק אַחֵר

וּבָאוּ בְּרֶצֶף אֵין סוֹף מַחְשָׁבוֹת

חֶלְקָן נִשְׂגָּבוֹת אַךְ הָיוּ גַּם טוֹבוֹת

נִסִּיתִי לִבְרֹר עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר

לִדְלוֹת אֶת הַבָּר מִתּוֹךְ הַמְּיֻתָּר

אַךְ אַתְּ לֹא כָּבַשְׁתְּ אֶת יִצְרֵךְ, לְחַכּוֹת

וּמִיָּד נֶאֱלַמְתִּי אֶל תּוֹךְ הַשְּׁתִיקוֹת

לִשְׁנֵינוּ זֶה לֹא קַל

אָז בּוֹאִי נִתְקַזֵּז

בְּלִי תֵּרוּצִים וּבְלִי אֲבָל

נִפְלָא כָּךְ לְפַנְטֵז.

דודיק