לך דבר אל העצים והאבנים אמרה לי אמא

עץ הפקאן

הָיִיתִי פַּעַם עֵץ פֶּקָן

גָּדוֹל, יָרֹק, מֵנִיב

זְקוּף עֲנָפִים, אַבִּיר הַגַּן

לִי כָּל אֶחָד הִקְשִׁיב

לַצִּפּוֹרִים שֶׁבַּגִּנָּה

שִׁמַּשְׁתִּי כְּבוֹרֵר

וּבְצִלִּי שַׂר מַנְגִּינָה

שַׁחֲרוּר הַמְּשׁוֹרֵר

זוּג הָעוֹרְבִים מַלְכֵי הַגַּן

אָכְלוּ מִפֵּרוֹתַי

נַקָּר עָשָׂה לִי בָּלָגָן

עַד שֶׁאָמַרְתִּי דַּי

שְׁנֵי חַרְדּוֹנִים קְמוּטֵי פָּנִים

חָווּ בִּי אֲהָבוֹת

וּבַלֵּילוֹת הַלְּבָנִים

נִחַמְתִּי אַכְזָבוֹת

חָלְפוּ פְּגָעִים, הַרְבֵּה עוֹנוֹת

יָכֹלְתִּי לְכֻלָּם

אֲבָל עַכְשָׁו יֵשׁ לְהוֹדוֹת

כֻּלִּי יָבֵשׁ נִכְלָם

אָמְנָם עוֹדֶנִּי זְקוּף קוֹמָה

אַךְ עַלְעַלַּי קָמְלוּ

נִרְאֶה שֶׁאֵין לִי כְּבָר תְּקוּמָה

גַּם שָׁרָשַׁי כָּשְׁלוּ

אָז כְּמוֹ תָּמִיד בַּנְּתִינָה

שְׁלַל עֲנָפַי אֶמְסֹר

לְלֹא אַף שֶׁמֶץ שֶׁל טִינָה

לְחֶסֶד הַמַּשּׂוֹר

אֶת תּוּגָתִי שׁוּב לֹא אַסְגִּיר

אֶתְרֹם, לֹא אֵאָנַח

כְּשֶׁעֲנָפַי בְּיוֹם סַגְרִיר

יֻנְּחוּ בְּתוֹךְ הָאָח

הָיוּ שְׁלוֹם בְּרוּאֵי עוֹלָם

הַזְּמַן שֶׁלִּי בּוֹעֵר

הַטֶּבַע הוּא נִפְלָא, מֻשְׁלָם

תָּמִיד יֵשׁ עֵץ אַחֵר.

דודיק