בחזרה לעבר – ארכיון הבלוג של סבאוהב מאתר תפוז

משהו לרגע מַשֶּׁהוּ כָּבָה בִּי עָיַפְתִּי לְהַתְחִיל מַשֶּׁהוּ נִסְדַּק כִּי כָּשַׁלְתִּי לְהָכִיל אֶת חֻלְשׁוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא הַכֹּל זֶה רַק אֲנִי אֶת בְּדִידוּתוֹ שֶׁל הָאַחֵר ..

הנסיך הקטן אֲנִי קוֹרֵא עֲנָנִים עַל מִצְחֵךְ הֶעָצוּב אֲנִי חָשׁ שֶׁבִּפְנִים אַתְּ דּוֹעֶכֶת בְּלִי שׁוּב אַךְ דְּמָעוֹת שֶׁזּוֹלְגוֹת לֹא סוֹמְּאוֹת אֶת אוֹתָן מַחְשָׁבוֹת שֶׁעוֹרְגוֹת לַנָּסִיךְ הַקָּטָן כִּי אֶת מָה שֶׁסָּמוּי מֵהָעַיִן יָכֹל לִרְאוֹת רַק הַלֵּב וְאֶת מָה שֶׁחָשׁוּב לָךְ עֲדַיִן יָבִין רַק מִי שֶׁאוֹהֵב וּפִתְאוֹם מֵאֵי שָׁם צֵל חִיּוּךְ מִתְגַּנֵּב אֶת מוֹצֵאת בִּי אָשָׁם בְּלִי מוֹדֶה וְעוֹזֵב רַק רוֹצֶה לְהַגִּיד לֹא נוֹתֵשׁ כַּמּוּבָן הַחַיִּים לֹא תָּמִיד הֵם שָׁחֹר וְלָבָן וְאֶת מָה שֶׁסָּמוּי מֵהָעַיִן יָכֹל לִרְאוֹת רַק הַלֵּב אֶת מָה שֶׁחָשׁוּב לִי עֲדַיִן יָבִין מִי שֶׁאוֹהֵב הַנָּסִיךְ הַקָּטָן לֹא תָּמִיד הוּא זָמִין הוּא אָכֵן דַּעְתָּן לִפְעָמִים גַּם אָמִין אָז הַקְשִׁיבִי לַלֵּב אִם תּוּכְלִי שׁוּב וָשׁוּב כִּי נָסִיךְ שֶׁאוֹהֵב לָךְ תָּמִיד הוּא קַשּׁוּב כֵּן אֶת מָה שֶׁסָּמוּי מֵהָעַיִן יָכֹל לִרְאוֹת רַק הַלֵּב אַךְ אֶת מָה שֶׁחָשׁוּב עֲדַיִן יָבִין מִי שֶׁאוֹהֵב אֲנִי מוֹחֶה עֲנָנִים מִמִּצְחֵךְ הֶעָצוּב אֲנִי חָשׁ מִבִּפְנִים שֶׁהָיָה לְךָ חָשׁוּב שֶׁאֲנִי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן. דודיק ".

חָתוּל מְדֻפְּלָם אַךְ נְטוּל אַשְׁלָיוֹת מִתְבּוֹנֵן בָּעוֹרֵב עַל הָעֵץ שֶׁמִּמּוּל מְפַנְטֵז לְעַצְמוֹ מָה יָכוֹל לִהְיוֹת לוֹ הָיָה הוּא נָמֵר וְלֹא סְתָם חֲתַלְתּוּל

יש רגעים רִגְעֵי מִפְגָּשׁ יֵשׁ עֲנֻגִּים זְרוּעִים פִּסּוֹת שֶׁל נַחַת שְׁנֵי לְבָבוֹת שְׁלוּבִים עוֹרְגִים לָתֵת וְגַם לָקַחַת אַךְ הַמְּצִיאוּת טוֹפַחַת שׁוּב כַּאֲלֻמָּה נוֹגַהַת אוּלַי לָרֶגַע לֹא חָשׁוּב, בִּינַת הַלֵּב יוֹדַעַת

איילת, חלוצת נכדיי, נולדה היום לפני שמונה עשרה שנים והפכה אותי לסבאוהב ומאושר. לפני כחודש יצאה לשנת שרות שלפני צבא בכפר ילדים שאין להם לאן לחזור.

כתבתי לדעת אֲנִי כּוֹתֵב אֶת עַצְמִי לָדַעַת מְנַסֶּה בְּמִלִּים קְצָת לָגַעַת לְהָבִין כְּשֶׁאֶפְשָׁר לְבַקֵּר כְּשֶׁמֻּתָּר כְּשֶׁצָּרִיךְ לְלַטֵּף לַחֲלוֹם, לְעוֹפֵף בֵּין הָרֹאשׁ וְהַלֵּב, מֶחֱוָה שֶׁל נִקּוּי בְּלִי לִהְיוֹת סְתָם עַקְשָׁן כְּשֶׁאֵין כְּבָר סִכּוּי לְהוֹצִיא חִבּוּטִים לְשַׁחְרֵר כְּעָסִים לְחָצִים לְהַרְפּוֹת לֶאֱהֹב בְּלִי לִכְפּוֹת הַמִּלִּים בְּדַרְכָּן מַצִּיבוֹת שְׁאֵלוֹת לְעִתִּים מְאִירוֹת גַּם פִּנּוֹת אֲפֵלוֹת מְכַוְּנוֹת, מְסִיטוֹת אוֹ חָלִילָה חוֹבְטוֹת מְלַטְּפוֹת לַעֲרֹג מְסִיתוֹת לַהֲרֹג בְּאָרְחוֹת הַחַיִּים יֵשׁ מַסְּעֵי הִתְמַכְּרוּת שֶׁהוֹפְכִים לִפְעָמִים גַּם קִרְבָה לְזָרוּת לְטִשְׁטוּשׁ הַגְּבוּלוֹת לְאָבְדַן מַעֲלוֹת לְדִבּוּר מְיֻתָּר לָאֱמֶת שֶׁתֻּסְתַּר אַךְ אֲנִי מְנַצֵּל אֶת מִקְסַם הַמִּלָּה מְנַסֶּה לְמַתֵּן אֶת הַקְּרִיז בַּגְּמִילָה לְעַדֵּן, לְרַכֵּךְ מַכְאוֹבִים לְשַׁכֵּךְ לְחַבֵּק עוֹד וָעוֹד שֶׁיֵּצֵא שִׁיר וָרֹד כָּתַבְתִּי אֶת עַצְמִי לָדַעַת נִסִּיתִי לָגַעַת. דודיק ".

רשימה של דברים יֶשְׁנָם דְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אִתָּךְ אֲבָל לֹא יָכֹל דִּמְיַנְתִּי וְלוּ לְרֶגַע שֶׁלֹּא יָפוּג וְנִשְׁכָּח רָשַׁמְתִּי בַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם, בָּאֶצְבַּע, עוֹד טֶרֶם יָבוֹא גַּל בְּצֶבַע כָּחֹל וְיִשְׁטֹף בְּקִצְפּוֹ הַלָּבָן

הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת הָמוֹן עֲנָנִים מִקְּצֵה הַסְּתָו אֵלֵי אֹפֶק רוֹמֶזֶת הִיא לָנוּ בִּשְׂפַת סִימָנִים וּבוֹחֶנֶת אוֹתָנוּ, גַּם דּוֹפֵק לִרְאוֹת אִם נוֹתְרוּ עוֹד כִּתְרֵי רִמּוֹנִים

הַכַּעַס הֵחֵל לִמְשֹׁל בְּרוּחִי לְחַלְחֵל בְּרָבְדֵי מַחְשַׁבְתִּי גָּעַרְתִּי בּוֹ, סוּר, זֶה לֹא לְכוֹחִי אַל תִּפְקֹד הֲגִיגַי וְאוֹתִי אַתָּה לֹא מְאַלְחֵשׁ לֹא שַׁלְוָה מֵעוֹדֵד כְּשֶׁאַתָּה מִתְרַחֵשׁ

זו עת לאהוב בְּכִתְרֵי רִמּוֹנִים תְּלוּיִים אֶגְלֵי הַטַּל דִּמְעוֹת שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר שֶׁל הַבֹּקֶר פָּשׁוֹשׁ אֲפֹר גְּוָנִים פָּצַח בְּרֶסִיטָל אִם לֹא יֶחְדַּל עוֹד

סיפור ששמעתי ונגע ללבי. כהרגלי בקודש רשמתי אותו על פתק והנחתי לו לרגעים של מוזה.

החולד שרוֹאָה את הנולד תְּלוּלִית וְעוֹד תְּלוּלִית הַחֹלֶד מְאוֹתֶתֶת בְּדֶרֶךְ נַכְלוּלִית קוֹרֶצֶת מֶפְלַרְטֶטֶת רוֹצָה הִיא גֶּבֶר זָר אֵלֶיהָ לַמְּחִילָה

מחשבות בִּתְחִלַּת הַחַיִּים קְצָת לִפְנֵי חֲלוֹמוֹת שֶׁל יַלְדוֹת מִתְגַּשְּׁמִים לֹא חוֹשְׁבִים מָה עָלוּל רַק מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל עוֹד נִרְאָה לִי תָּמִים כְּשֶׁאֲנִי מְשַׂחֶקֶת בֵּין אָסוּר לְמוֹתָר מֵעַצְמִי מִתְרַחֶקֶת לִפְעָמִים

תשע'ז אצלי בראש. בְּאַחַת הִיא נֶעֱלֶמֶת מַלְאָה יָמֶיהָ גַּם שָׂבְעָה מִשְׁנָתָהּ נוֹתְרָה אִלֶּמֶת וְאֵין בּוֹכִים אַף לֹא שִׁבְעָה לֹא הָיָה בָּהּ אוֹת אוֹ סֵמֶל שֶׁנִּרְצֶה אוֹתוֹ לִזְכֹּר

לִפְנֵי חֲלוֹם אֲנִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי לִפְנֵי חֲלוֹם אֲנִי נוֹטֶשֶׁת אֶת חַיַּי וּמַפְלִיגָה לְהֶרֶף זְמַן לְמֶרְחֲבֵי הַכֹּל אֶפְשָׁר לְשָׁם הַכֹּרַח לֹא מֻזְמָן גַּם "אַתְּ חַיֶּבֶת"

נִלְכַּדְנוּ יַחְדָּו בְּמִנְהֶרֶת הַזְּמַן וְאֵין כְּבָר לְאָן לִבְרֹחַ הַפַּחַד נִשְׁמַע לִי שָׁקֵט וּמוּבָן רָצִיתִי רַק לֹא לִשְׁכֹּחַ אָז הִקְרֵאתִי לָךְ שִׁיר שֶׁעוֹד לֹא כָּתַבְתִּי אֲמִתִּי וְיָשִׁיר

כתובים בשירים בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר לָךְ דְּבָרִים מֵהַלֵּב אַךְ כָּפִיתִי עַצְמִי לְאֵין מַעַשׂ כִּי הָיָה בִּי חָשַׁשׁ לְהָשִׁית בָּךְ כְּאֵב בְּשֶׁל נֶגַע חֶשְׁבּוֹן וְגַם כָּעַס..

בִּקַּשְׁתִּי אַהֲבָה, כָּזֹאת שֶׁאֵין בָּהּ כְּאֵב אַהֲבָה שֶׁלֹּא מַפְלָה בֵּין הָרֹאשׁ וְהַלֵּב שֶׁיּוֹדַעַת לָתֵת וְלָקַחַת, אַהֲבָה שֶׁל נַחַת וְאָז בָּאוּ הַדְּמָעוֹת וְשָׁטְפוּ אֶת הַכֹּל