הרהורים בכפורים.

כתבתי לדעת

אֲנִי כּוֹתֵב אֶת עַצְמִי לָדַעַת

מְנַסֶּה בְּמִלִּים קְצָת לָגַעַת

לְהָבִין כְּשֶׁאֶפְשָׁר

לְבַקֵּר כְּשֶׁמֻּתָּר

כְּשֶׁצָּרִיךְ לְלַטֵּף

לַחֲלוֹם, לְעוֹפֵף

בֵּין הָרֹאשׁ וְהַלֵּב, מֶחֱוָה שֶׁל נִקּוּי

בְּלִי לִהְיוֹת סְתָם עַקְשָׁן כְּשֶׁאֵין כְּבָר סִכּוּי

לְהוֹצִיא חִבּוּטִים

לְשַׁחְרֵר כְּעָסִים

לְחָצִים לְהַרְפּוֹת

לֶאֱהֹב בְּלִי לִכְפּוֹת

הַמִּלִּים בְּדַרְכָּן מַצִּיבוֹת שְׁאֵלוֹת

לְעִתִּים מְאִירוֹת גַּם פִּנּוֹת אֲפֵלוֹת

מְכַוְּנוֹת, מְסִיטוֹת

אוֹ חָלִילָה חוֹבְטוֹת

מְלַטְּפוֹת לַעֲרֹג

מְסִיתוֹת לַהֲרֹג

בְּאָרְחוֹת הַחַיִּים יֵשׁ מַסְּעֵי הִתְמַכְּרוּת

שֶׁהוֹפְכִים לִפְעָמִים גַּם קִרְבָה לְזָרוּת

לְטִשְׁטוּשׁ הַגְּבוּלוֹת

לְאָבְדַן מַעֲלוֹת

לְדִבּוּר מְיֻתָּר

לָאֱמֶת שֶׁתֻּסְתַּר

אַךְ אֲנִי מְנַצֵּל אֶת מִקְסַם הַמִּלָּה

מְנַסֶּה לְמַתֵּן אֶת הַקְּרִיז בַּגְּמִילָה

לְעַדֵּן, לְרַכֵּךְ

מַכְאוֹבִים לְשַׁכֵּךְ

לְחַבֵּק עוֹד וָעוֹד

שֶׁיֵּצֵא שִׁיר וָרֹד

כָּתַבְתִּי אֶת עַצְמִי לָדַעַת

נִסִּיתִי לָגַעַת.

דודיק