משל החתול והעורב

החיים בזבל

חָתוּל מְדֻפְּלָם אַךְ נְטוּל אַשְׁלָיוֹת

מִתְבּוֹנֵן בָּעוֹרֵב עַל הָעֵץ שֶׁמִּמּוּל

מְפַנְטֵז לְעַצְמוֹ מָה יָכוֹל לִהְיוֹת

לוֹ הָיָה הוּא נָמֵר וְלֹא סְתָם חֲתַלְתּוּל

וּמַמְשִׁיךְ דַּךְ עָצוּב, שִׁיר רָעָב לְיַלֵּל

מְנַסֶּה עִם שְׂפָמוֹ עוֹד עֵצָה לְטַכֵּס

אֵיךְ לִמְצֹא טֶרֶף קַל שֶׁהוּא לוֹ מְיַחֵל

וּמְטוֹפֵף לְדַרְכּוֹ בְּהִלּוּךְ מְעַכֵּס

זֶה אוּלַי יִשְׁמַע לָכֶם הֶבֶל

אַךְ לִפְעָמִים הַחַיִּים הֵם בַּזֶּבֶל

וּפִתְאוֹם הוּא שׁוֹמֵעַ מִינֵי רְעָשִׁים

מֵהַפַּח הַיָּרֹק שֶׁבִּקְצֵה הַגִּנָּה

וּבִגְלַל שֶׁהוּא חָשׁ בְּבִטְנוֹ מֵחוּשִׁים

הוּא שׁוֹלֵחַ לַפַּח מַבָּטִים שֶׁל תְּחִנָּה

אַךְ אֲבוֹי מָה נוֹרָא עַל הַפַּח יֵשׁ עוֹרֵב

שֶׁנּוֹקֵר בָּאֱגוֹז מֵהָעֵץ שֶׁמִּמּוּל

לֶחָתוּל אֵין סִכּוּי וְלָכֵן הוּא עוֹזֵב

וּמוֹסִיף לְחַפֵּשׂ כֹּה מֻרְעָב וְנָפוּל

זֶה אוּלַי יִשְׁמַע לָכֶם הֶבֶל

אַךְ לִפְעָמִים הַחַיִּים הֵם בַּזֶּבֶל

הֶחָתוּל הַנּוֹאָשׁ מְנַסֶּה עוֹד תְּפִלָּה

שֶׁיִּמְצָא לְעַצְמוֹ בֶּחָצֵר שְׁאֵרִיּוֹת

כִּי אֲפִלּוּ חָתוּל רַב צַיָּד וּתְהִלָּה

לֹא יָכֹל בְּלִי מָזוֹן לְהַמְשִׁיךְ וְלִחְיוֹת.

זֶה אוּלַי יִשְׁמַע לָכֶם הֶבֶל

כֵּן לִפְעָמִים הַחַיִּים הֵם בַּזֶּבֶל.

דודיק