ברגע של חולשה ולא יותר.

משהו לרגע

מַשֶּׁהוּ כָּבָה בִּי

עָיַפְתִּי לְהַתְחִיל

מַשֶּׁהוּ נִסְדַּק כִּי

כָּשַׁלְתִּי לְהָכִיל

אֶת חֻלְשׁוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁנִי

שֶׁלֹּא הַכֹּל זֶה רַק אֲנִי

אֶת בְּדִידוּתוֹ שֶׁל הָאַחֵר

מִטְעָן רִגְשִׁי שֶׁהוּא גּוֹרֵר

אֶת הַמְּחִיר שֶׁמְּשַׁלֵּם

עַל שְׁבִירוּתוֹ שֶׁל הַשָּׁלֵם

מַשֶּׁהוּ נִסְדַּק כִּי

כָּשַׁלְתִּי לְהָכִיל

מַשֶּׁהוּ כָּבָה בִּי

עָיַפְתִּי לְהַתְחִיל

לִבְדֹּק הֵיכָן טָעִיתִי שׁוּב

בֵּין הָעִקָּר לַלֹּא חָשׁוּב

לֹא רַק לִשְׁמֹעַ – לְהָבִין

בְּסַבְלָנוּת, בְּלֵב זָמִין

וְלֹא לִשְׁפֹּט גַּם לֹא לִנְטֹר

כִּי לֹא הַכֹּל לָבָן שָׁחֹר

כָּשַׁלְתִּי, עָיַפְתִּי

זֶה רֶגַע שֶׁל חֻלְשָׁה

יוֹתֵר מִכֹּל אַהֲבָתִי

אֶת חֶסֶד הַתְּחוּשָׁה

שֶׁאָהֲבָה הִיא גַּם מַרְפֵּא

עַד לֹא אֵחַת וְלֹא אֲרַפֶּה

בָּהּ אֶתְעַטֵּף, כְּסוּת עֲנֻגָּה

לִבִּי פּוֹעֵם לְלֹא תּוּגָה

לוֹעֵג לְעֹצֶם חֻלְשָׁתִי

הֵן אַתְּ הֲרֵי תָּמִיד אִתִּי

מַשֶּׁהוּ נִצַּת בִּי

דָּחַק בִּי לְהַתְחִיל

מַשֶּׁהוּ הִתְפַּיֵּס כִּי

הִשְׂכַּלְתִּי לְהָכִיל.

דודיק