בחזרה לעבר – ארכיון הבלוג של סבאוהב מאתר תפוז

היה לנו אביב ולפתע. בָּא הַקַּיִץ הָאָבִיב מִסְתַּלֵּק צְהַבְהַב וּמֻנְשָׁם כְּשֶׁהָרוּחַ נוֹזֵף בּוֹ שָׁרָב מֵאֵי שָׁם הוּא נָמוֹג לְדַרְכּוֹ בַּשְּׁבִילִים לָרָחוֹק בֵּין אוֹתָם פַּרְדֵּסִים שֶׁשּׁוֹמְרִים עַל יָרֹק

על יוסי הירשברג ז""ל - שכן, איש טוב, אדם נפלא ותמיד. י לָקַחְתִּי דַּפִּים חֲלָקִים וְגַם עֵט אִתִּי לַמִּרְפֶּסֶת חָשַׁבְתִּי - חַכּוּ, מַה בּוֹעֵר

נכדתי הבכורה סיימה חטיבה. אני לא יודע מה אתכם אבל לי זה נשמע כמו סיפור על מישהו אחר.

וְהָעָם מִתְיַצֵּב מוּל הָאֵל וְאָרוֹן מְמָרֵק נִשְׁמָתוֹ, מְצַחְצֵחַ גָּרוֹן מִתְנַצֵּל, מִצְטַדֵּק, מְנַסֶּה לְפָחוֹת מְגַלְגֵּל אֶת עֵינָיו וְשׁוֹטֵחַ סְלִיחוֹת

עַכְשָׁו לְבַד וְאֵין עוֹד נֶפֶשׁ מִסָּבִיב  הַחֹם אָבַד וְיֵשׁ עוֹד חֹרֶף לָאָבִיב זֶה לֹא נוֹרָא לוֹחֵשׁ הַשֵּׂכֶל לָעֶלְבּוֹן וְזֹאת בְּחִירָה אוֹתָהּ עוֹשִׂים וְלֹא חֶשְׁבּוֹן כִּי הַבְּדִידוּת הִיא צֵל מֵגֵן הִיא מְשַׁחְרֶרֶת…

אחד המקומות המרתקים שבהם ביקרנו אי פעם הם מצוקיי מטאורה אשר ביוון. תופעת טבע של עמודי סלע ענקיים שייצר הטבע, זאוס יודע איך ועליהם שתלו מנזרים, שאפילו זאוס לא יודע איך.

יום אחד קיבלתי שני מיסרונים מלירון עם ציטוטים של אורי בת השש ואבא איל. אני רק חיברתי ביניהם.

לפני כשבוע השתכשכתי יחד עם כל השבט הפרטי שלי, בשלולית הלאומית - בכנרת. בעצם רוב הזמן ביליתי בסביבות המזגן ואת התענוג המופלא של קיץ חם ומהביל , השארתי לילדיי ולנכדיי.

לרועי בן השלוש יש תמיד פתרון. פֵּירוֹת בַּגַּן יֶשְׁנָם הָמוֹן גַּם שֶׁפַע עוֹלָלִים הַיּוֹם מִשְׁמֵשׁ מָחָר רִמּוֹן הַטַּף כָּאן זוֹלְלִים הֵנִיחָה אִמָּא עַל שֻׁלְחָן סַלְסֶלֶת בִּכּוּרִים…

השיר נכתב בהשראת תמונת הפרופיל של גיא וינגרטן ומוקדש לו. טוֹבוֹת הַשְּׂפָתַיִם מִן הָאַחַת: עַיִן אַחַת צוֹחֶקֶת עַיִן אַחַת בּוֹכָה עַיִן אַחַת רוֹמֶזֶת שֶׁהַשְּׁנִיָּה מוֹחָה...

לפעמים אבל רק לפעמים, אני מחפש לי מקום לברוח אליו. להתנתק מהמציאות ולפנטז.

תגידו. אם טליה בת השלוש מבינה שצריך להושיט יד לשלום, אז למה המבוגרים לא! לאמא היא אמרה בעת ששיחקה עם הרכבת מעץ, שהרכבת לא יודעת להגיד "ביי ביי" כי אין לה יד.

מַה יֵּשׁ לָהּ בַּלֵּב מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן מִשְׁפָּחָה וְצָפוּף כָּךְ מַתְחִיל הַפֻּלְחָן שֶׁל מַחְשֶׁבֶת הַגּוּף כְּשֶׁזִּקְנֵי הַבֵּיבָר שׁוּב עַל סַף הַנִּדְנוּד מַצְבִּיעִים עַל אֵיבַר שׁוֹאֲלִים לַתִּפְקוּד וְאֵלָה בְּלִי לַחְשֹׁב מְשִׁיבָה חִישׁ מַהֵר וְזוֹרֶקֶת מָשׁוֹב שֶׁעֲנָת תִּזָּהֵר ! אָז מָה עוֹשֶׂה הַאַף? עֲנָת כָּךְ שׁוֹאֶלֶת הוּא נוֹשֵׁם וּמֵרִיחַ כְּשֶׁאֵין לִי נַזֶּלֶת וְהָאֹזֶן הַזֹּאת שֶׁכֻּלָּהּ אֲפַרְכֶּסֶת? שׁוֹמְעִים בָּהּ הֵיטֵב כְּשֶׁאֲנִי לֹא כּוֹעֶסֶת בָּעֵינַיִם? רוֹאִים בַּלְּחָיַיִם? צוֹבְטִים בַּמֵּצַח? חוֹשְׁבִים הַגַּבּוֹת? זֶה פָּשׁוּט - לְקִשּׁוּט. בַּפֶּה מְדַבְּרִים, לִפְעָמִים גַּם שְׁטֻיּוֹת בַּשִּׁנַּיִם נוֹשְׁכִים, בְּעִקַּר הַחַיּוֹת בַּלָּשׁוֹן  מְלַקְּקִים וּבַשְּׂפָתַיִם מְנַשְּׁקִים וְשׁוֹרְקִים, וְלִפְעָמִים גַּם יוֹרְקִים.

הַשְּׂפָתַיִם נְכוֹת הַגָּרוֹן כְּבָר יָבֵשׁ שִׁפְרֵי פִּי לֹא הוֹלְמִים עוֹד אֵת הֵלֶךְ רוּחִי עֵינַי הַקֵּהוֹת וּמוֹחִי הֶעָבֵשׁ מְעִידִים עַל חַיַּי כְּרוֹמְזִים תַּשׁ כּוֹחִי אַךְ אֲנִי עוֹף הַחוֹל בִּכְנָפַי עוֹד אֶבְרָהּ…

לא רק נופים ראינו ביוון. המסע שעשינו בעקבות הקהילה היהודית שנכחדה ברובה בשואה, היה מטלטל ומרגש במיוחד.

אמא שלי בת תשעים אבל חושבת ש""תשעים"" עושה אותה קצת מבוגרת. יותר עדיף שִׁשִּׁים פְּלוּס יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁעָבְרוּ כְּבָר תִּשְׁעִים אֲבָל הִיא?

איילת נכדתי הבכורה, סיימה ביקור בפולין במסגרת משלחת של הצופים. סבתא רבה שלה, נחמה, הייתה ניצולת שואה, כמעט שריד יחידי למשפחתה הענפה מוורשה.

אני לא זוכר באלו נסיבות כתבתי את השיר הזה אבל אני זוכר היטב איך נפרדתי מאבא שלי בנשיקה. צעיר היה במותו, בדיוק כפי שציירה אותו אחותי מיכל חצי שנה לפני שהסתלק בחטף.