top of page

יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

געגוע לאבא

אני לא זוכר באלו נסיבות כתבתי את השיר הזה אבל אני זוכר היטב איך נפרדתי מאבא שלי בנשיקה.

צעיר היה במותו, בדיוק כפי שציירה אותו אחותי מיכל חצי שנה לפני שהסתלק בחטף. עם צל חיוך על פניו, כמו אומר - תמיד תסתכלו על הצד המואר של החיים כי בצד האפל לא רואים כלום, סתם עצובים.

ואני לעולם לא אשכח שתמיד



היית לי אב

נִפְרַדְתִּי כְּהֶרֶף מִמְּךָ בִּנְשִׁיקָה

לֹא הָלַכְתָּ לִימֹג בְּאֵי שָׁם

דְּמוּתְךָ בְּחַיַּי צְרוּבָה חֲקוּקָה

נוֹהָה  אַחֲרַי כְּצֵל וְאָשָׁם


רוֹצָה מִתְבּוֹנֶנֶת

לֹא נוֹקֶטֶת עֶמְדָּה

לְעִתִּים מְגוֹנֶנֶת

אוֹ פּוֹתֶרֶת חִידָה.


כָּךְ נָתַתָּ לִי גַּב

כְּמוֹרֶה לַתַּלְמִיד

וְהָיִיתָ לִי אָב

וְעוֹדְךָ כְּתָמִיד


אֲנִי מְנַסֶּה לְדַמְיֵן מֶה הָיָה אִם

וְהָיִיתָ נִשְׁאָר עוֹד מְעַט

מִתְעוֹרֵר וְקָם לְמַגַּע הַשְּׂפָתַיִם

וְאַחַר כָּךְ הוֹלֵךְ, אַךְ לְאַט


מְחַבֵּק מְלַטֵּף

כְּשֶׁצָּרִיךְ מְיַסֵּר

מִצְטָרֵף מִשְׁתַּתֵּף

וְתוֹמֵךְ כְּשֶׁחָסֵר


וְנָתַתָּ לִי גַּב

כְּמוֹרֶה לַתַּלְמִיד

כִּי הָיִיתָ לִי אָב

וְעוֹדְךָ כְּתָמִיד


הַדִּמְיוֹן מְפַצֶּה? רַק כְּאִלּוּ

הוּא מָזוֹר לַמַּפָּח וְרִכּוּךְ

אַךְ אֲנִי מִסְתַּפֵּק וַאֲפִלּוּ

גַּם מַרְשֶׁה לְעַצְמִי בְּדַל חִיּוּךְ


כְּמוֹ שֶׁלְּךָ, מְרַמֵּז

עַל צִדְקַת הָאֱמֶת

כִּי בִּדְיוֹן מְאַחֵז

וְאַתָּה הָרֵי מֵת


אִם אֶבְכֶּה זֶה יִכְאַב

אָז אוֹתְךָ לֹא אַסְפִּיד

כִּי הָיִיתָ לִי אָב

וְעוֹדְךָ לְתָמִיד.


דודיק

תמונה של אבא שציירה אחותי מיכל שיש.
תמונה של אבא שציירה אחותי מיכל שיש.

תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

כבר למעלה מ - 46 שנים ש

הָיִיתָ לִי חֲבֵר וְעַכְשָׁו אַתָּה גַּעְגּוּעַ אֲנִי רָצִיתִי אוֹתְךָ לְיוֹתֵר אַךְ אַתָּה מָה שֶׁאֵין כַּיָּדוּעַ כָּתֵף לְהָנִיחַ בָּהּ רֹאשׁ מְיֻסָּר רִגְעֵי הַקְשָׁבָה לְקִרְעֵי מַחְשָׁבוֹת מוֹרֵה נְבוֹכִים שֶׁאִתּוֹ זֶה אֶפְשָׁר וְשֵׂכֶל יָשָׁר

הקיץ הזה לבשנו שחור

קַיִץ שֶׁל פְּרֵדוֹת וּסְתָו לְמַחְשָׁבוֹת עַל חֹרֶף אָרֹךְ שֶׁל גַּעְגּוּעַ חָלְפוּ הַחֲסִידוֹת וְגַם הָאֲהָבוֹת אֶל עֵבֶר הָאִי שָׁם הַלֹּא יָדוּעַ נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בְּשֶׁלֶף זִכְרוֹנוֹת

בטרם את

בכל הספד, לא עלינו, שאני נוכח בו או צופה, מתגנבת למוחי מחשבת חוכא זעירה. אם המוספד היה זוכה לשמוע בחייו חצי ממה שאומרים לו מספידיו, יתכן ולא היה מגיע להלוויתו.

bottom of page