בִּמְחִילָה

במחילה 

וְהָעָם מִתְיַצֵּב מוּל הָאֵל וְאָרוֹן

מְמָרֵק נִשְׁמָתוֹ, מְצַחְצֵחַ גָּרוֹן

מִתְנַצֵּל, מִצְטַדֵּק, מְנַסֶּה לְפָחוֹת

מְגַלְגֵּל אֶת עֵינָיו וְשׁוֹטֵחַ סְלִיחוֹת

מְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה עַל עָבָר מְפֻקְפָּק

וַאֲפִלּוּ הוּא צָם כְּדֵי לָצֵאת מְזֻקָּק

וּמִיָּד הוּא חוֹגֵג אֶת מַתַּן הַתּוֹרָה

וְחוֹזֵר לְסוּרוֹ  עִם הַיֵּצֶר הָרַע.

וַאֲנִי,

אֶת שִׁפְעַת חֲטָאַי לֹא נִתָּן לְהַחְזִיר

לְהַכְהוֹת, לְקַרְצֵף, אֲבָל לֹא לְהָסִיר

מִשְׁתַּדֵּל לְהַפְנִים, מְבַקֵּשׁ לְהַקְשִׁיב

כִּי מִלִּים שֶׁפּוֹגְעוֹת לֹא נִתָּן לְהָשִׁיב.

הַסְּלִיחָה עַל אֶתְמוֹל נוֹעֲדָה לְזַכֵּךְ

אַךְ אֶת פְּנֵי הַמָּחָר לֹא אוֹבֶה לְרַכֵּךְ

עוֹד יִהְיוּ כִּשְׁלוֹנוֹת שֶׁל לָשׁוֹן  נִמְהָרָה

וְאָבְדָן  עֶשְׁתּוֹנוֹת שֶׁל יוֹם יוֹם וְשִׁגְרָה

עֲלֵיהֶם אֲבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי לִמְחִלָּה

עַד יַכְרִיזוּ: נָחֹן - כִּי פָּנֵינוּ חִלָּה .

אָז סְלִיחָה מִשְׁפַּחְתִּי, חֲבֵרַי וְעוֹלָם

גַּם מוֹדֶה וְעוֹזֵב לֹא תָּמִיד הוּא מֻשְׁלָם

אֶל מוּלְכֶם אֶתְיַצֵּב עוֹד בְּטֶרֶם חָרוֹן

וְאֶלְחַשׁ תְּפִלּוֹתַי, כִּי נִחַר הַגָּרוֹן

לוּ יָדַעְתִּי הַיּוֹם כָּךְ לִמְשֹׁל בָּעַזּוּת

לְהַבְלִיג, לְהַקְשִׁיב וְלִמְנֹעַ לְזוּת

לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לֹא שׁוֹפָר לֹא אָרוֹן

לֹא מֵרוּק הַנְשָׁמָה וְצִחְצוּחַ גָּרוֹן

רַק קַמְצוּץ שֶׁל חֶמְלָה אוֹ סְלִיחָה לִפְעָמִים

לְאוֹתָן מְעִידוֹת  בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

דודיק