בָּא הַקַּיִץ

היה לנו אביב ולפתע...

בא הקיץ

הָאָבִיב מִסְתַּלֵּק צְהַבְהַב וּמֻנְשָׁם

כְּשֶׁהָרוּחַ נוֹזֵף בּוֹ שָׁרָב מֵאֵי שָׁם

הוּא נָמוֹג לְדַרְכּוֹ בַּשְּׁבִילִים לָרָחוֹק

בֵּין אוֹתָם פַּרְדֵּסִים שֶׁשּׁוֹמְרִים עַל יָרֹק

בָּא הַקַּיִץ, סוֹפֵר עֳמָרִים לְמַכְבִּיר

וּלְמִי שֶׁמַּקְשִׁיב הוּא מוּכָן לְהַסְבִּיר

שֶׁצָּרִיךְ לְחַכּוֹת, לֹא הַרְבֵּה, שָׁבוּעוֹת

וְלִרְאוֹת אֶת הַטַּף עִם רֵאשִׁית הַתְּבוּאוֹת

הַזְּמַנִּים הִשְׁתַּנּוּ, כֵּן אוּלַי

אֲבָל לֹא הָעוֹנוֹת שֶׁחוֹלְפוֹת

אֲנָשִׁים מִשְׁתַּנִּים, בְּוַדַּאי

הָעוֹנוֹת ? לֹא הֵן רַק מִתְחַלְּפוֹת

שׁוּב הַקַּיִץ מֵזִיעַ בַּגֹּרֶן לַחְמֹד

וְעוֹשֶׂה אַהֲבָה עִם קוֹצִים כְּמוֹ קִפּוֹד

מְיַבֵּשׁ שְׁלוּלִיּוֹת גַּם קֹצֶר שִׁבּוֹלִים

בְּעַנְפֵי הַמַּטָּע הוּא תּוֹלֶה יְבוּלִים.

בַּכְּרָמִים הוּא בּוֹצֵר עֲנָבִים לַתִּירוֹשׁ

מְבַלְבֵּל לְזוּגוֹת אוֹהֲבִים אֶת הָרֹאשׁ

בַּמִּקְשָׁה הוּא עָסִיס אֲדַמְדַּם וּמָתוֹק

בַּשָּׂדֶה הוּא טָלֶה שֶׁרוֹצֶה רַק לִינֹק.

הַזְּמַנִּים הִשְׁתַּנּוּ, כֵּן אוּלַי

אֲבָל לֹא הָעוֹנוֹת שֶׁחוֹלְפוֹת

אֲנָשִׁים מִשְׁתַּנִּים, בְּוַדַּאי

הָעוֹנוֹת ? לֹא הֵן רַק מִתְחַלְּפוֹת

הוּא מַדְלִיק מְדוּרוֹת וְשׂוֹרֵף חֳרָשִׁים

מְיַחֵם לְטָאוֹת, מְעוֹרֵר נְחָשִׁים

בַּלֵּילוֹת הוּא תְּרִיסִים פְּעוּרִים וְרֵיחוֹת

וְשׁוֹלֵחַ פְּתָאִים לְבַקֵּשׁ קְצָת סְלִיחוֹת

מְפַזֵּר חֲצָבִים לְבַשֵּׂר אֶת הַסְּתָו

וְנָמוֹג לְדַרְכּוֹ כְּמוֹ אָבִיב לְפָנָיו

כְּשֶׁהָרוּחַ נוֹזֵף בּוֹ חַמְסִין אַחֲרוֹן

עִם חִטָּה וְתָמָר וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן

הַזְּמַנִּים יִשְׁתַּנּוּ, בְּוַדַּאי

אֲבָל לֹא הָעוֹנוֹת הַיָּפוֹת

אֲנָשִׁים מְבִינִים, כֵּן אוּלַי

שֶׁעוֹנוֹת הֵן תָּמִיד מִתְחַלְּפוֹת.

סבאוהב  דודיק