טעם של החמצה

איש אחד חכם, יצחק מאיר שמו, מציע לנו את האפשרות ש ""הזמן לא עובר, אלא אנחנו עוברים על פניו"".

שווה מחשבה. כך או אחרת, הזמן ואנחנו מרבים להיפגש במהלך חיינו והחיים - הם בעצם אוסף של כל המפגשים האלה.

המפגשים מגוונים. מטוב ועד רע, משמח עד לעצוב והם מתקיימים בבדידות וגם בחברותא.

המפגשים האלה משאירים אצלנו, בדרך כלל, טעמים שונים ומשונים. זהו הזיכרון אותו אנחנו לוקחים אתנו במסע חיינו, עד למפגש האחרון.

על אוסף שכזה, כתב לי ידיד לעט מצוא.

זהו סיפור על אביו, איש צנוע ונחבא אל הכלים, שכתב שירים על פתקים והניחם לנפשם.

לימים, במלאות לאיש שבעים, החליטו רעייתו וילדיו להוציא אסופת שירים משלו - מתי מעט משלל יצירתו. התמזל מזלי ועותק אחד כזה, הגיע לידיי מבנו.

לאחר מותו ומסיבות שאינן נהירות לי, לא נמצא מישהו שייתן פומבי ליתר שיריו הראויים והם נשארו כפתקים מיותמים ומפוזרים בין ילדיו.

וכך כשהוא - ידידי, מספר לי על הזמן והחיים, שחלפו זה על פני זה ולא ידעה שירתם נצח, הרגשתי אצלו

טעם של החמצה

סִפּוּר חַיִּים הוּא לֹא סִפּוּר

לַמְרוֹת שֶׁהוּא נִכְתַּב

כְּמוֹ מַנְגִּינָה לְלֹא אִלְתּוּר

תַּצְרֵף שֶׁל תָּו אֶל תָּו

הוּא מְצִיאוּת וַהֲוָיָה

צְרוּבִים בְּאוֹתִיּוֹת

תּוֹלְדוֹת הֲיֵשׁ וּמֶה הָיָה

וּפֵשֶׁר הַלִחְיוֹת

כָּתַבְתְּ לִי אֶת נִימֵי נַפְשֵׁךְ

מִלִּים מְעַרְטְלוֹת

סִפּוּר חַיִּים הַמִּתְמַשֵּׁךְ

יָמִים וְגַם לֵילוֹת

אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הַכְּאֵב

וְלֹא שׁוֹאֵל מַדּוּעַ

קוֹרֵא - צְבִיטָה קַלָּה בַּלֵּב,

מֻחְמָץ וְגַעְגּוּעַ

מַשְּׂאַת הַנֶּפֶשׁ, שׁוּב לֹא תָּפוּג

גַּם לֹא תֶּחְדַּל מִלְּבַקֵּשׁ

כָּל עוֹד מְאוֹדֵךְ רָווּי, סָפוּג,

תִּתְמוֹדְדִי עִם מַה שֶּׁיֵּשׁ.

אָסַפְתְּ פְּתָקִים חַיִּים לָרֹב

פִּסּוֹת שֶׁאֵין לִמְחֹק

שֶׁל דְּמוּת מוֹפֵת, אָהוּב, קָרוֹב

אֲבָל נִמְצָא רָחוֹק

תּוֹהָה הֵיכָן הוּא הַמָּחָר

הִבְטִיחוּ לָךְ אֶתְמוֹל

אַךְ לְעוֹלָם לֹא מְאֻחָר

לְהִתְפַּיֵּס, לִמְחוֹל

מַשְּׂאַת הַנֶּפֶשׁ, שׁוּב לֹא תָּפוּג

גַּם לֹא תֶּחְדַּל מִלְּבַקֵּשׁ

כָּל עוֹד מְאוֹדֵךְ רָווּי, סָפוּג

הִתְמוֹגְגִי בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ.

סבאוהב דודיק