על חומץ והחמצה

קלישאות החיים נושאות אותנו לפעמים למחוזות הפשטות והתירוצים.

מי מאתנו לא מכיר למשל את: "כל עקבה לטובה" – שנאמרת בכל פעם שאנחנו לא מצליחים לעמוד בלוח הזמנים שהצבנו לעצמנו. יש כאלה, בעיקר המעשיים שבינינו, שמוסיפים את: "אל תדחה למחר מה שאתה יכול לדחות למחרתיים".

אבל החיים אינם רק רצף של ניבים וקלישאות. החיים האמיתיים נמצאים במרווחים שביניהם. אכזבות, הפתעות, שמחות, כעסים, החמצות ועוד מיני תהפוכות שכאלה  - הם סימני הפיסוק של החיים .

שני משפטים, מתוך ששלחה לי ידידה שאינני מכיר: "אולי...... אולי עוד אעשה זאת" ו-"אולי פעם אספר לך" - הזכירו לי את הסיפור הבא :

"עבודת שורשים" שעשו הילדים, הביאה את הדוד שלי לשבת אל מול אסופת בני משפחתי היקרה ומצלמת וידאו ולספר על אבי, שנפטר מאוד צעיר - אחיו האהוב. מצויד בסבלנות אין קץ וזיכרון מדהים, סיפר הדוד את סיפור חייו של האח שהיה צעיר ממנו ב- 9 שנים.

במשך שלוש שעות וחצי, רהוטות ומרתקות, שמענו סיפורים שאת רובם לא הכרנו. מסכת חיים של משפחה יהודית שהטלטלה בין עושר "צארי" בדווינסק, לדלות בולשביקית בוויטפסק  ה"שגאלית".

בלהט הדיבור, בכל כמה דקות, היה דודי מגיע לספר על אירוע מסוים, שאותו חשב לפחות מתאים לנושא שאליו נדרש, נעצר לרגע ואומר: "אבל זה לפעם אחרת".

לא היתה פעם אחרת. הסיפורים נמוגו, כנראה לעולם, עם מותו של הדוד כמה שנים אחר כך.

בכל פעם שאני צופה במסמך המדהים שהותיר, צרוב על גבי דיסק, אני חש טעם של החמצה.

שיקפצו לי הדורות הבאים - אני פספסתי בגדול ואין הדמיון מפצה על החסר !

תאמינו או לא, לסבא רבא שלי, כך סיפר הדוד, היה הזיכיון לייצור ולשיווק חומץ בכל מערב רוסיה, שנלקח ממנו עם פרוץ המהפכה הבולשביקית.  אבל זה כבר לפעם אחרת.

זִכְרוֹן הַשִּׁכְחָה

מַה הוּא זִכָּרוֹן, שֶׁזּוֹלֵג מֵעֵינַיִם

מַסֵּכַת חַיִּים בְּקֻפְסַת נַעֲלַיִם

חִיּוּךְ שֶׁעוֹלֶה, פְּתִיתִים שֶׁל פִּיּוּט

אוֹ שֶׁמָּא אָבְדָן וּשְׁבָרִים שֶׁל סִיּוּט

הוּא יָכֹל לְעוֹרֵר גַּעְגּוּעַ

לִפְעָמִים מִקְסַם שָׁוְא, תַּעְתּוּעַ

מְסַנְוֵר, שֶׁמַּפְרִיעַ לִרְאוֹת 

מְמַכֵּר כְּשֶׁלּוֹקְחִים לָרֵאוֹת

זִכָּרוֹן הוּא חִבּוּק

מְחוֹלֵל  הַנְצָחָה

כַּמָּה טוֹב שֶׁגַּם יֵשׁ שִׁכְחָה.

סבאוהב דודיק