סתיו חלומי

הכל מתחיל בסתיו.

הטבע לוקח פסק זמן מהקיץ ואומר לעצמו בחצבית – ברוך שפרחנו מעונשו של זה.

העצובים עוברים לסולם מינור ושרים עד שזה צובט לנו בלב.

הדתיים לוקחים לנו שעת אור, בדיוק כאשר הימים מתחילים להתקצר מעצמם ורצים לבית הכנסת לבקש סליחות.

ואני, אני מקשיב לרוח שמטאטאת את השלכת מהרחבה שלפני הבית, עוד טרם העיף אותה הגנן עם המפוח הצווחני שלו לחצר של השכנים ומקטר בהנאה רבה על מזג האויר שמתעתע בנו חדשות לבקרים.

סוכות עכשיו. כולם כבר הזדכו על חטאיי ותחלואיי השנה שעברה ורצו להתאשפז בסוכת הפדויים שהקימו במצפה הילה, מיד לאחר שהתבשרנו כי גלעד נחתם לחסד ועם ישראל לשביט. חלום שהתגשם לו בסתיו.

כולם מבקשים להתחיל מחדש ורק אני מבקש מעצמי להתחיל מישן. אני מגייס את שרידיי יכולתי המתפוגגת לזכור, שאחרי הסתיו מגיע החורף, זה שמנביט את הכל מחדש.

כך אני יכול להתכרבל בחיק חלומותיי וליהנות ממשבי הנוסטלגיה ומריח הגשם הראשון.

הסתיו שאני כל כך אוהב, לוחש לי שלא לוותר על החלומות של העבר לטובת החלומות של העתיד, כל עוד אפשר לחלום גם היום.

עקבות של חלום

הַחֲלוֹם שֶׁוִּתֵּר עַל צָרִיךְ וְעַכְשָׁו

יִשָּׁאֵר עִם עָבָר וַעֲתִיד

הַחֲלוֹם שֶׁוִּתֵּר עַל חֲלוֹם, כִּי לַשָּׁוְא

יִשָּׁאֵר בְּלֹא כְּלוּם וְהִפְסִיד

עֲקֵבוֹת שֶׁל חֲלוֹם בַּמְּצִיאוּת נִצְרָבִים

מוֹלִיכִים אֶל חַבְלֵי אֲהָבוֹת

בֵּין קַצְוֵי מְצִיאוּת הֵם עוֹבְרִים וְשָׁבִים

לִפְעָמִים הֵם נוֹשְׂאִים גַּם תְּשׁוּבוֹת

הַאֻמְנָם וִתֵּר הַחֲלוֹם שֶׁלָּךְ עַל הַחֲלוֹם

הַאִם תְּבַקְּשִׁי שֶׁגַּם אֲנִי אֲוַתֵּר

גַּם אִם תֵּלְכִי בְּעִקְבוֹת, לְאִבּוּד, לְשָׁלוֹם

אַהֲבָתִי לְעוֹלָם תִּוָּתֵר.

הַמְּצִיאוּת שֶׁוִּתְּרָה עַל צָרִיךְ וְעַכְשָׁו

תִּשָּׁאֵר עִם עָבָר וַחֲלוֹם

הַמְּצִיאוּת שֶׁיָּדְעָה - הַחֲלוֹם לֹא לַשָּׁוְא

תַּעֲצִים אֶת מַשָּׁק הַשָּׁלוֹם

פַּעֲמֵי מִלְחָמָה בַּיּוֹם-יוֹם נִצְרָבִים

כִּתְמֵי דָּם וְעָשָׁן שֶׁל קְרָבוֹת

וַהֲמוֹן בְּנֵי אָדָם שֶׁהוֹלְכִים, לֹא שָׁבִים

יְתוֹמִים מְבַקְּשִׁים גַּם תְּשׁוּבוֹת

הַאֻמְנָם וִתֵּר הַחֲלוֹם שֶׁלָּךְ עַל הַשָּׁלוֹם

הַאִם תְּבַקְּשִׁי שֶׁגַּם אֲנִי אֲוַתֵּר

גַּם אִם יֵלֵךְ לְאִבּוּד בְּעִקְבוֹת הַחֲלוֹם

תִּקְוָתִי לְעוֹלָם תִּוָּתֵר.

אָז כֵּיצַד זֶה הַחֹשֶׁךְ בַּלַּיְלָה

מֵאִיר הַתִּקְווֹת שֶׁל הַיּוֹם

וְאוֹתָהּ הַמְּצִיאוּת, שֶׁלֹּא דַּי לָהּ

מְחַפֶּשֶׂת עֲקֵבוֹת שֶׁל חֲלוֹם.

סבאוהב דודיק

"