top of page

יום שישי, 17 בדצמבר 2010

חיפוש

אתם זוכרים את נומי, ידידתי שאנני מכיר? מה לא?! אפילו רפי כבר לא מכיר אותה.

אז בזמן האחרון היא התחילה לצייר. לא, לא במילים כמו שעשתה תמיד אלא בצבעים של ממש.

את התמונה האחרונה שציירה לא ראיתי, רק את הכיתוב שלמטה: "חיפוש..."


יש אנשים שמחפשים קרובים ויש אנשים שמחפשים רחוק. יש כאלה שמחפשים את עצמם ואילו אני, דווקא מצאתי - את עצמי כותב את השורות הבאות, שרפי מן הסתם יעיר לי, שלא מתאים לחתום אותן בסבאוהב.


נוגעת לא נוגעת

את מסתתרת מפני

נוגעת לא נוגעת

חושפת טפח לעיניי

רוצה ואז נרגעת


לא אכזב, עיניי כלות

ונשמתי עורגת

אך ציפייה אחרי ככלות

גם לעיתים חורגת


אז בואי ניפגש

נשב על כוס קפה

וגם אם נתרגש

עצמי איני כופה


אפשר תוכלי כך להמשיך

להתחמק ממני

אבל בטרם יום מחשיך

אכריז קבל עם: הנני


גם אם תנומי בבלוגך

תועה או מציירת

אני אדע את כתב ידך

אבל אפשר אחרת


אז בואי ניפגש

נשב על כוס קפה

וגם אם נתרגש

עצמי איני כופה


ובמשחק, יש להודות,

גם קסם במגרעת

שלא לדעת על אודות

לראות ולא לגעת


נמשיך לשלוח מסרים

בלי להכיר אפילו

לא נימצא כלל חסרים

כי זה הכל כאילו


אולי לא ניפגש

אפשר גם בלי קפה

בטוח נתרגש

כי הסיפור יפה.


סבאוהב דודיק

תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

כמה נפלא לצפור

שוטטתי לתומי בבלוג שכולו אופטימיות עצובה. וביקשתי לומר לה : קומי לך צפור מכס הגלגלים אל תסתכלי אחור נתקי את הכבלים בלי רוח נכאים קצת מסובך אולי אך אלה החיים שלך - בבת עיניי ועוד להוסיף ש..

טיפות של עצבות

גשם בחוץ. הטיפות זועפות עד ברד.

הייתי פעם ילד

עוד דרך להנחיל את המורשת הסבאית המפוארת, היא לנסות ולהסביר שגם אני, הסבא הזקן והטרחני, הייתי פעם ילד שעבר מסלול חיים מפרך, ממש כמו שהם עוברים עכשיו וכדאי אולי שילמדו משהו גם ממני. לא, זה בהחלט לא פרץ אופטימיות בלתי נשלט וגם לא נסיון לקיצורי דרך.

bottom of page