top of page

שבת, 3 בנובמבר 2012

אבדן וזיכרון

ילדים של אמא ואבא אין להם גיל והם תמיד ""הילדים של"" ואם חלילה הם מתים בטרם עת, הם נשארים ילדים לנצח. היום מלאו שלושים למותו של ניר, הילד של השכנים ממול, בן כיתה של בני הבכור.

ניר הוא הילד של אורה וגיל . תמיד הוא יהיה הילד שלהם רק שקודם הוא היה להם ניר של גיל ואורה ועכשיו הם בלי ניר, בלא גיל ובלא אורה.


הכאב, הצער וסימני השאלה קימים אבל לא היאוש. כך הם חיים את היום יום שלהם כשברקע נמצאים כל הזמן ...


אובדן וזיכרון

יֶלֶד הָלַךְ לְאִבּוּד

לְבַד בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ

נֶפֶשׁ שׁוֹחֶרֶת עִידוּד

תּוֹהָה, כּוֹרַעַת בֶּרֶךְ


כִּי אֵין לָהּ הֶסְבֵּר אוֹ תְּשׁוּבוֹת

וְהִיא גַּם לֹא שׁוֹאֶלֶת

אָבְדוּ צִפִּיּוֹת וְתִקְווֹת

מְאֻחָר וְאֵין בָּן תּוֹחֶלֶת


הָיָה בַּנִּיר עֵץ עֲדָיִים

וְעוֹדֶנּוּ

לֹא יָדַע נִיר אֶת עֵץ הַחַיִּים

וְאֵינֶנּוּ


שְׁאֵרִים נְחוּשִׁים יַמְשִׁיכוּ לִחְיוֹת

אֶת עַצְמָם לְפָחוֹת

בְּלִי לַחְשֹׁשׁ מַה בִּכְלָל יָּכֹל לִהְיוֹת

רַק כֵּיצַד מְגַיְּסִים הַכּוֹחוֹת


כִּי זִכָּרוֹן הוּא מַסֵּכָה

טַלִּית לְעֶצֶב לֹא פּוֹתֵר

אַךְ בִּמְבוּכַת הַשִּׁכְחָה

יֶשְׁנָהּ עַצְבוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר


הָיָה נִיר עֵץ עֲדָיִים

וְעוֹדֶנּוּ

לֹא מִצָּה נִיר אֶת הַחַיִּים

וְאֵינֶנּוּ


אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים

בִּשְׁבִילוֹ, רַק בִּלְעָדָיו

גַּם לֹא לְהַרְכִּין בִּפְנֵי הַקְּשָׁיִים

כָּךְ בִּקֵּשׁ בְּטֶרֶם עָזַב


כִּי נְצָרָיו אֵיתָנִים לִכְבוֹדוֹ

וְיַנְצִיחוּ דְּמוּתוֹ עֲדֵי עַד

אֶת הַיֶּלֶד שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד לְבַדּוֹ

וַאֲנַחְנוּ נִרְעַד


הָיָה לָנוּ נִיר

וְאֵינֶנּוּ

הָיָה לָנוּ נִיר                                     

וְעוֹדֶנּוּ.


סבאוהב  דודיק


לימים הוקם בגני עם גן לזיכרו של ניר ובו ספסל ושלט עם השיר שמוטבע בו לפי בקשת הוריו.
לימים הוקם בגני עם גן לזיכרו של ניר ובו ספסל ושלט עם השיר שמוטבע בו לפי בקשת הוריו.

תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

זמן פרידה

זְמַן פְּרֵדָה מֵחָבֵר וְאָהוּב לֹא נִמְדַּד בְּשָׁנִים אוֹ יָמִים וְשָׁעוֹת הַשָּׁעוֹן הוּא אַחֵר וְעָצוּב וּמְחוֹגָיו נוֹקְפִים גַּעְגּוּעִים וּדְמָעוֹת עֵת הַגּוּף מִסְתַּלֵּק לְאִבּוּד וְהַנֶּפֶשׁ כְּלוּאָה בְּנִבְכֵי זִכָּרוֹן

בטרם את

בכל הספד, לא עלינו, שאני נוכח בו או צופה, מתגנבת למוחי מחשבת חוכא זעירה. אם המוספד היה זוכה לשמוע בחייו חצי ממה שאומרים לו מספידיו, יתכן ולא היה מגיע להלוויתו.

בתוך הבלם

אם הכל זה "הבל הבלים" כמו שאמר החכם באדם ו"אין כל חדש תחת השמש", אז מה הפלא..

bottom of page