בטרם את

בכל הספד, לא עלינו, שאני נוכח בו או צופה, מתגנבת למוחי מחשבת חוכא זעירה.

אם המוספד היה זוכה לשמוע בחייו חצי ממה שאומרים לו מספידיו, יתכן ולא היה מגיע להלוויתו. כי נחת, כך אומרים, משפיעה על התוחלת.

להגיד את הדברים הרעים, זה בא לנו בקלות יתרה. רק בטובים אנחנו מתקמצנים.

אז זה מה שרציתי לומר לך.......

בטרם את

הָלַכְנוּ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה

וְעוֹד לֹא תַּמָּה

כֵּלִים שְׁלוּבִים לְכָל אָרְכָּהּ

וְאֵין בָּהּ לָמָּה

זוֹ לֹא הָעֵת לְסִכּוּמִים

כִּי יֵשׁ עוֹד עֵרֶךְ

גַּם בַּזִּקְנָה יֵשׁ נִחוּמִים

וְגַם בַּדֶּרֶךְ

לֹא, לֹא אֶרְצֶה לַחְשֹׁב אוּלַי

עִקָּר הֶחְמַצְתִּי

לוֹמַר דְּבָרִים טוֹבִים, וַדַּאי

וְטֶרֶם קַצְתִּי

לַזֶּה צָרִיךְ לְהִפָּרֵד

אַף אִם יֵשׁ פָּחַד

מִתּוֹךְ תּוֹכֵךְ אֵינִי טוֹרֵד

עָפִים בְּיַחַד

כִּי חָשׁוּב לִי לְהַגִּיד לָךְ

שֶׁאִתְּךָ הָיָה לִי טוֹב

כֵּן חָשׁוּב לִי לְהַגִּיד לָךְ

וְלֹא רַק סְתָם לִכְתֹּב

אֹמַר זֹאת שׁוּב וְשׁוּב אֹמַר

עַד שֶׁתַּגִּידִי דַּי מַסְפִּיק

וְרַק חוֹשֵׁשׁ מִטַּעַם מַר

אִם יִגָּמֵר וְלֹא אַסְפִּיק

הָלַכְנוּ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה

וְעוֹד לֹא תַּמָּה

כֵּלִים שְׁלוּבִים, שֵׂיבָה זָרְקָה

אַהֲבָה שֶׁקָּמָה

שֶׁבְּסוֹפָהּ יֶשְׁנוֹ מַחְסוֹם

וְקֶבֶר וּמַסְפִּיד

וְרַק אֶחָד יַזִּיל שָׁלוֹם

זֶה שֶׁהִפְסִיד

סבאוהב  דודיק