אופטימיות בליל ירח

לרגע יצאתי

חֲצִי יָרֵחַ, קְרָעַי עֲנָנִים

וְכַמָּה כּוֹכָבִים בַּמִּשְׁמֶרֶת

וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן כְּמוֹ יֶלֶד תָּמִים

וְתוֹהֶה, מָה, הָיָה זֶה אַחֶרֶת

וְהַשֶּׁקֶט עוֹנֶה לִי בְּקוֹל צְעָקָה

לֹא הַרְבֵּה רַק אוּלַי אֲנָשִׁים

וּפִתְאוֹם אֲנִי חָשׁ מִין כָּזֹאת מוּעָקָה

שֶׁל חֲבָל אֲבָל לֹא מַאֲשִׁים

לְרֶגַע יָצָאתִי

אוּלַי לֹא אָשׁוּב

אַךְ מָה שֶׁמָּצָאתִי

הָיָה לִי חֲשׁוּב

הַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח וְתַגִּיר מֵאוֹרָהּ

כְּדַרְכָּהּ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים

וַאֲנַחְנוּ נוֹסִיף עוֹד קֵיסָם לַמְּדוּרָה

וְנָשִׁיר עַל נוֹפִים קְסוּמִים

יִלְלַת הַתַּנִּים וְשִׁירַת קַרְפָּדוֹת

מִתְנַגְּנִים בְּאוֹתָם הַצְּלִילִים

עִם הַהִיא שֶׁזּוֹכֶרֶת וְאוֹתָם הַלֵּילוֹת

מַחְשָׁבוֹת שֶׁל תִּקְוָה בְּלִי מִלִּים

לְרֶגַע יָצָאתִי

אֶפְשָׁר שֶׁאָשׁוּב

כִּי מָה שֶׁמָּצָאתִי

הָיָה לִי חֲשׁוּב

עֵצִים בַּשַּׁלֶּכֶת, גִּנָּה חֲבִיבָה

רֵיחוֹת שֶׁל פִּרְחֵי יָקִינְתּוֹן

צְרָצַר מְיֻחַם מְשׁוֹרֵר אָהֲבָה

עִם קִפּוֹד שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִישֹׁן

וַאֲנִי מְחַיֵּךְ כְּמוֹ עָנִי שְׂבַע רָצוֹן

הַמְּצִיאוּת תְּחַכֶּה לְמָחָר

וְהַטֶּבַע סָבִיב כְּמוֹ חוֹרֵץ לָהּ לָשׁוֹן

עוֹד לוֹחֵשׁ לִי, תִּרְאֶה, הֵן אֶפְשָׁר

לְרֶגַע יָצָאתִי

לָבֶטַח אָשׁוּב

וּמָה שֶׁמָּצָאתִי

הָיָה לִי חָשׁוּב.

דודיק