אבדן (אי) הכרה

אתם יודעים מה קורה כאשר אתם מכירים פתאם מישהו, שלא היכרתם, שאתם מכירים עוד קודם לכן? זה נשמע אולי מוזר אבל זה אכן קרה לי.

לפני מספר ימים, היכרתי מישהי שאני לא מכיר, שהיכרתי. התחושה הראשונה היתה של "החטא הקדמון" שהתחלפה מיד לתחושת אובדן. פג קסם האנונימיות, שבחיק מילותיו חיפשתי ולפעמים גם מצאתי את עצמי. לעיתים באמירותיה, היתה מפקידה את המראה בידיי כמו אומרת: עכשיו התבונן אתה ואני הייתי נאחז במילותיה ולוקח אותן למחוזות רחוקים.

הפעם, הבטתי במראה וראיתי שאני מסתכל על הצד הכהה שלה ובעצם, לרגע, לא רואה את עצמי אבל גם לא אותה. אבל היא, לעומת זאת, ראתה אותי מחזיק את המראה וגם את עצמה. כך חייכה אלי חיוך פייסבוקי, שגם בו יש את הקסם שלו - ולא ידעתי את נפשי.

וחזרתי להכרה.

בנפש חפצה, את השיר הבא אני מבקש להקדיש לך - נומי.

כֵּיצַד אֵדַע נַפְשִׁי

כֵּיצַד אֵדַע נַפְשִׁי

וְצַעֲרָהּ נִסְתַּר

לִבִּי אִתָּהּ - חָפְשִׁי

לַלֵּב  הַכֹּל מֻתָּר ?

תּוֹעוֹת מַחְשְׁבוֹתַי

וּנְדוּדָה רוּחִי 

שִׁפְעַת  אַכְזָבוֹתַי

לְמַעְלָה מִכּוֹחִי

וְהִיא - מְעוֹפֶפֶת בְּלִי כָּנָף

וּכְלָל לֹא מְיֻסֶּרֶת

גַּם לֹא תֵּשֵׁב סְתָם עַל עֲנַף

אוֹתוֹ הִיא מְנַסֶּרֶת

זָקַפְתִּי אֶת רֹאשִׁי

כְּהֶרֶף , לְאַלְתַּר,

חָשַׁבְתִּי: זֶה טִפְּשִׁי

אֲפִלּוּ מְיֻתָּר

כִּי אֵין הֲרֵי בִּלְּתָה

אוֹתָהּ לֹא אֲחָרֵף

הַלֵּב תָּמִיד אִתָּהּ

וַדַּאי שֶׁיִּצְטָרֵף

הִיא מְעוֹפֶפֶת בְּלִי כָּנָף

וּכְלָל לֹא מְיֻסֶּרֶת

גַּם לֹא תֵּשֵׁב סְתָם עַל עֲנַף

אוֹתוֹ הִיא מְנַסֶּרֶת

הִיא כָּל כֻּלָּהּ צְרוּרָה

מֻנַּחַת בְּכַפִּי

שְׁמוּרָה  לְעֵת צָרָה

מוּגֶנֶת - אַף עַל פִּי

שֶׁלֹּא אֵדַע נַפְשִׁי

וְיֵשׁ בִּי גַּחֲמָה

לָתֵת הַלֵּב חָפְשִׁי

וְגַם אֶת הַנְּשָׁמָה

הִיא מְעוֹפֶפֶת בְּלִי כָּנָף

וּכְלָל לֹא מְיֻסֶּרֶת

גַּם אִם תֵּשֵׁב סְתָם עַל עָנָף

בַּסּוֹף הִיא מִתְמַסֶּרֶת.

סבאוהב דודיק