top of page

יום רביעי, 3 ביוני 2009

אצבעות מדקדקות

קמיץ וקמיצה

בְּיוֹם קֵיצִי

חַמִּים וְטוֹב

מָצָא לוֹ סַבָּא

זְמַן לִכְתֹּב

עַל יַחֲסֵי

הַעֲרָצָה

שֶׁבֵּין קָמָץ

לְבֵין קְמִיצָה

הַכֹּל קָשׁוּר

וְזֶה בָּדוּק

בְּכַף הַיָּד

וּבְדִקְדּוּק

שֶׁבֵּינֵיהֶם

אֵין קֶשֶׁר כְּלָל

וּכְמוֹ תָּמִיד

הַכֹּל מַזָּל

כֵּן זֶה הִתְחִיל

בַּהַתְחָלָה

כְּשֶׁכַּף הַיָּד

הִתְבַּלְבְּלָה


כֵּיצַד אַיֶּלֶת

בְּלִי בּוּשָׁה

קָמָץ אֶחָד

מְאֹד בִּקְּשָׁה

קָמָץ קָטָן

נֶחְמָד תָּמִים

לַמְרוֹת שֶׁלָּהּ

הוּא לֹא מַתְאִים

כִּי פֹּה הַגֹּדֶל

לֹא נֶחֱשָׁב

אֶצְלָהּ פֶּתַח

רָגִיל נִכְתַּב

בִּקְּשָׁה מְאֹד –

אָז כַּף הַיָּד

כָּךְ לַמְּשִׂימָה

קָפְצָה מִיָּד

לָאֶצְבָּעוֹת

שָׁלְחָה מִכְתָּב

שֶׁהִיא זְקוּקָה

לָהֶן עַכְשָׁו



בִּלְעֲדֵיהֶן

זֶה לֹא תָּרוּץ

אֵין לֹא קָמָץ

אַף לֹא קַמְצוּץ

עָנְתָה הַזֶּרֶת

הַקְּטַנָּה

שֶׁכְּמוֹ תָּמִיד

הִיא מוּכָנָה

אֲבָל הַיּוֹם,

כַּמָּה חֲבָל,

הִיא לֹא בְּכֹשֶׁר

בִּכְלָל וּכְלָל

הָאֲגוּדָל

הִסְבִּיר לְיַד

שֶׁהוּא עֲזֹב

יוֹשֵׁב בַּצַּד

וְאֵין סִכּוּי

שֶׁהוּא יָקוּם

אִם לֹא יַבְטִיחוּ

לוֹ תַּשְׁלוּם



וְהָאַמָּה

אָמְרָה לְיַד:

לִהְיוֹת בָּאֶמְצַע

זֶה נֶחְמָד

וְאֵין לָהּ שֶׁמֶץ

כַּוָּנוֹת

לְזוֹ הַשְּׁטוּת

לְהִתְפַּנּוֹת

גַּם הָאֶצְבַּע

לֹא הִתְרַגְּשָׁה

לְשֵׁמַע זֹאת

הַבַּקָּשָׁה

מָשְׁכָה כְּתֵפַיִם

הַמּוֹרָה

עָשְׂתָה פַּרְצוּף

וְלֹא עֶזְרָה

וְכָךְ מִכָּל

הָאֶצְבָּעוֹת

נוֹתְרָה אַחַת

לַאֲנָחוֹת

שֶׁעַל כְּתֵפֶיהָ

כָּאן מוּטָל

עֲתִיד קָמָץ

קָטָן מֻשְׁפָּל


פִּתְאוֹם הֵבִינָה

כַּף הַיָּד

שֶׁבְּלִי קְמִיצָה

הִיא שׁוּב לְבַד

לָקְתָה סִכּוּן

וְהַחְלָטָה

עוֹמֶדֶת הִיא

עַל דַּעְתָּהּ

שָׁוָה מְאֹד

הַמַּאֲמָץ

בִּשְׁבִיל אַיֶּלֶת

וְקָמַץ

קְמִיצָה, קְמִיצוֹנַת,

לָחֲשָׁה

אֲנִי כֻּלִּי

כָּל כָּךְ תְּשׁוּשָׁה

וּבְלִי עֶזְרָה

מִמְּךָ, כָּעֵת,

מֵהַמְּצוּקָה

קָשֶׁה לָצֵאת

הִנֵּה הֵבֵאתִי

עִפָּרוֹן

בִּשְׁבִיל לִכְתֹּב

קָמָץ קְטַנְטֹן


וּלְךָ מֵרֹאשׁ

הֲמוֹן תּוֹדָה

בְּשֵׁם אַיֶּלֶת

הַנֶּכְדָּה

מִיָּד הִסְכִּימָה

הַקְּמִיצָה

כִּי אֵין כָּמוֹהָ

חֲרוּצָה

מִבְּלִי הִסּוּס

וּבְלִי לַחְשֹׁב

הִתְחִילָה הִיא

קְמָצִים לִכְתֹּב

קְטַנִּים גְּדוֹלִים

וְעוֹד אֶחָד

בִּשְׁבִיל נִדְּבֵי

בִּמְיֻחָד

וְכַף הַיָּד

שְׂמֵחָה מְאוֹד

הִיא לֹא צְרִיכָה

יוֹתֵר לִפְחֹד

שֶׁלְּאַיֶּלֶת

לֹא תּוּכַל

לָתֵת קָמָץ

אֶחָד בִּכְלָל

גַּם עֲיֵפָה הִיא

וּמְרֻצָּה

כִּי יֵשׁ קָמָץ

וְיֵשׁ קְמִיצָה


סבאוהב דודיק



תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

שיר לשבת

לא רק אנחנו, סבתא ואני, חיכינו בדריכות להולדת נכדנו השני. גם אחותו, נכדתנו הבכורה איילת, חיכתה בסבלנות.

השמח בחלקו

כדרכם של כול הסבאים בעולם, כך גם אני, משוכנע שאין כמוני מנוסה וחכם- חוץ מסבתא כמובן. השאלה היא, איך דואגים שגם האחרים ידעו את זה.

שבוע קסום ונכדים

אחרי שבוע קצר אך מרגש – אני כאן שוב, מתגעגע ודרוך. נסעתי עם סבתא לייצג את המקהלה ביאנאלה חגיגית – שירה, תפילה, וביצוע מיוחד ל"קדיש" עם התזמורת, לזכר מנדל, ההוא עם הסון. אפילו "אלי" שרנו, א-קפלה, בכנסייה. חוויה של שקט, עומק, ומוזיקה – קסם אמיתי.

bottom of page