top of page

שבת, 19 באוגוסט 2017

הטבע עשה את שלו אז הטבע יכול ללכת

אבל אמא שלי עדיין כאן וכולה...


שלוות פיוס

כְּבָר לֹא רוֹשֶׁפֶת נִמְרָצוּת

עֶדְנָה שֶׁל אַחֲרִית

שִׁגְרָה שֶׁלֹּא יָדְעָה לֵאוּת

עַכְשָׁו כֹּה שַׁבְרִירִית


לֹא מְבַטֶּלֶת אֶת עַצְמֵךְ

וְלֹא רוֹטֶנֶת כְּלָל

רַק מַשְׁלִימָה שֶׁתַּשׁ גּוּפֵךְ

כַּמּוּל וּמְדֻבְלָל


אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת אֶת עַכְשָׁו

רַק צְרוֹר שִׁירֵי יַלְדוּת

אֶחָד אֶחָד עַל מִלּוֹתָיו

בְּלַחַשׁ וּצְרִידוּת


גַּם לֹא תַּסְכִּינִי שֶׁכֻּלָּם

יוֹשִׁיטוּ יָד טִפּוּל

וְתִתְכַּנְּסִי לָךְ לְעוֹלָם

שֶׁל חֵרֵשׁ וְעִרְפּוּל


אֲבָל אִמִּי, פָּנַיִךְ טוֹבוֹת

לְלֹא קִמְטֵי מֵאוּס

כַּמָּה שְׁלֵמוּת הֵן וְיָפוֹת

קוֹרְנוֹת שַׁלְוַת פִּיּוּס.


דודיק


תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

על חומץ והחמצה

קלישאות החיים נושאות אותנו לפעמים למחוזות הפשטות והתירוצים. מי מאתנו לא מכיר למשל את: "כל עקבה לטובה" – שנאמרת בכל פעם שאנחנו לא מצליחים לעמוד בלוח הזמנים שהצבנו לעצמנו.

אבדן וזיכרון

ילדים של אמא ואבא אין להם גיל והם תמיד ""הילדים של"" ואם חלילה הם מתים בטרם עת, הם נשארים ילדים לנצח. היום מלאו שלושים למותו של ניר, הילד של השכנים ממול, בן כיתה של בני הבכור.

בין שכחה לחשכה

השכחה, כך מצאתי במילון היא: " העלמות דבר מהזיכרון". אני יכול לדמיין לעצמי קופסת זיכרון, שבתוכה מונחים זיכרונות בסדר כרונולוג

bottom of page