top of page

שבת, 19 באוגוסט 2017

הטבע עשה את שלו אז הטבע יכול ללכת

אבל אמא שלי עדיין כאן וכולה...


שלוות פיוס

כְּבָר לֹא רוֹשֶׁפֶת נִמְרָצוּת

עֶדְנָה שֶׁל אַחֲרִית

שִׁגְרָה שֶׁלֹּא יָדְעָה לֵאוּת

עַכְשָׁו כֹּה שַׁבְרִירִית


לֹא מְבַטֶּלֶת אֶת עַצְמֵךְ

וְלֹא רוֹטֶנֶת כְּלָל

רַק מַשְׁלִימָה שֶׁתַּשׁ גּוּפֵךְ

כַּמּוּל וּמְדֻבְלָל


אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת אֶת עַכְשָׁו

רַק צְרוֹר שִׁירֵי יַלְדוּת

אֶחָד אֶחָד עַל מִלּוֹתָיו

בְּלַחַשׁ וּצְרִידוּת


גַּם לֹא תַּסְכִּינִי שֶׁכֻּלָּם

יוֹשִׁיטוּ יָד טִפּוּל

וְתִתְכַּנְּסִי לָךְ לְעוֹלָם

שֶׁל חֵרֵשׁ וְעִרְפּוּל


אֲבָל אִמִּי, פָּנַיִךְ טוֹבוֹת

לְלֹא קִמְטֵי מֵאוּס

כַּמָּה שְׁלֵמוּת הֵן וְיָפוֹת

קוֹרְנוֹת שַׁלְוַת פִּיּוּס.


דודיק


תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

בין שכחה לחשכה

השכחה, כך מצאתי במילון היא: " העלמות דבר מהזיכרון". אני יכול לדמיין לעצמי קופסת זיכרון, שבתוכה מונחים זיכרונות בסדר כרונולוג

בין ואחרי הצפירות

בין הצפירות - בצפירה ראשונה נבקש רק לשאול על שואה נוראה בדברי הימים ועל דעת שלא יכולה עוד לסבול ולחשוב שהאל עוד מלא רחמים...

לזכור את העתיד

הזיכרון הולך בדרך כלל עם העבר אבל העבר לא הולך לשום מקום, רק העתיד. את זה חובה לזכור.

bottom of page