סליחה גם מהטבע כי מגיע לו.

הסליחות בתרבות ובריטואל היהודי, לא היו מעולם חביבות עלי במיוחד. כמו גם מנהגי ה"תשליך" וחלק מתפילות יום כיפור שעוסקות בסליחות. הם יצרו אצלי תמיד הרגשה של זלזול. שאפשר לחטוא כל השנה כי בסופה, יש כמה פולחנים שמנקים ומוחלים ומזככים והכל בא על מקומו בשלום.

יש שיאמרו שזה פשטני ולא מעמיק, נו טוב, אני לא השתכנעתי.

לא שיש לי משהו נגד סליחה, נהפוך הוא. אני מאוד בעד להשתמש בה ובלבד שתבוא בזמן הנכון ומהמקום הנכון. לו רק ידענו לעשות זאת בתבונה, העולם היה נראה הרבה יותר טוב וסביל.

במחילה

צָרְפוּ אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים לִמְקוֹמָם

יִהְיוּ הַלְּבָבוֹת שְׁלֵמִים.

הַחְזִירוּ חֲרָבוֹת נוֹטְפוֹת לִנְדָנָן

וְהָיִינוּ כְּחוֹלְמִים.

הָעֵזּוּ לִסְלֹחַ לָכֶם לָאַחֵר.

אֵין צֹרֶךְ לִשְׁכֹּחַ פָּשׁוּט לְוַתֵּר.

הַנְחוּ אֶת הָרֹאשׁ

לְהַקְשִׁיב גַּם לַלֵּב.

חֲלִילָהּ לַחְשֹׁשׁ

שֶׁכֻּלָּם כָּאן אוֹיֵב.

הָנִיחוּ לַצֶּדֶק,

מוּטָב לְהָכִיל.

הַרְפּוּ מֵהַהֶדֶק,

שִׂנְאָה לֹא תּוֹעִיל.

הִדְפוּ הַיָּדַיִם

שֶׁרוֹצוֹת רַק לָקַחַת.

לְעִתִּים הָעֵינַיִם

דּוֹמְעוֹת גַּם מִנַּחַת.

הַחַיִּים שַׁיָּכִים בִּמְחִילָה לְכֻלָּם,

פִּקָּדוֹן, צַו לְמִשְׁמֶרֶת.

וַאֲנַחְנוּ נַקְפִּיד כִּבְרוּאֵי הָעוֹלָם

בַּמְּחִילָה - אֵין אַחֶרֶת.

דוגמה קטנה ברשותכם.

בערב ההשקה של האלבום "סודותיי בשירים ", שרתי לאמא שלי שישבה באולם, את " שיר לא פשוט ". מילים שכתבתי ובהן בקשת סליחה ולחן של שלמה גרוניך שהתקשר אלי יום אחד מאוחר בלילה, כדי להשמיע לי את השיר ולהגיד לי : "אתה כתבת את השיר לאמא שלך ואני הלחנתי אותו לאמא שלי".

סָתַם ולא פירש.

ויש גם את הריטואל הפרטי של חנה רעייתי.

בכול ערב כיפור היא מדליקה שלשה נרות נשמה. הפעם ביקשתי להדליק נר  נוסף – "נר געגועים" אותו אני שר לאמא ואבא שלי.

אז ברשותכם ובהמשך לשיר, את הסליחות שבין אדם לחברו או בין אדם למקום, אני משאיר לסידורי התפילה ולשירים. הפעם אני בוחר לבקש סליחה מהטבע, כמו שאני עושה לפחות פעם אחת בשבוע ביער שלי, כי מגיע לו.