סִיכַת נפש

בכל פעם שאני מרגיש צורך לתת מעט מרגוע לנפש בעתות של חרפת המצב שמסביב, אני נוסע אל היער שלי. רבות דובר בזמן האחרון על רפואת יער, חיבוק עצים ומידת ההשפעה הטובה של הטבע בכלל ויער בפרט על הנפש.

ביום כיפור אנחנו מתחשבנים עם הנפש ובכלל והפעם, במקום לסובב תרנגול מסכן מעל ראשי, הלכתי ליער.  שם שתלתי כמה עצים, שזה המעשה הכי אופטימי שאני יכול לחשוב עליו בימים טרופים אלה ועשיתי סיכת נפש, שהרי סיכת גוף היא אחד העינוגים האסורים בכיפור.

לאחר שסיימתי, ישבתי לנוח ולהתכרבל בשלווה שמסביב ומצאתי עצמי כותב במחברת החירום שנמצאת אצלי קבע במכונית, על:

רוח יער

וּבְיוֹם שֶׁל חֶשְׁבּוֹן

עַל חֶרְפַּת מַעֲשִׂים

עִם תְּחוּשׁוֹת שֶׁל עֶלְבּוֹן

וְתוּגַת כְּעָסִים

אֲנִי שָׂח לַמִּלִּים

לְהַרְפּוֹת, לְשַׁחְרֵר

לַהֲפֹךְ לִצְלָלִים

לְנַסּוֹת לְוַתֵּר

וְלָתֵת לַתִּקְוָה

הִזְדַּמְּנוּת, עוֹד סִכּוּי,

לְבַטֵּא אַהֲבָה

בְּלִי חֲשָׁשׁ אוֹ דִּכּוּי

וְאִם לֹא, שֶׁיֵּלְכוּ

לְדַרְכָּן בְּלִי לָשׁוּב

הֲגִיגַי יִשְׂמְחוּ

לְעַצְמִי זֶה חָשׁוּב.

כָּךְ אוּכַל לְהַרְגִּישׁ רוּחַ יַעַר נוֹשֶׁבֶת

עִם פָּחוֹת מוּעָקוֹת בְּוַדַּאי אֶסְתַּדֵּר

אִם הָעֶרֶב יָעִיב כִּי נִדּוֹנְתִּי לְשֵׁבֶט

אֶקְבֹּר מִלּוֹתַי אֶל מִחוּץ לַגָּדֵר.

גם בערב שבת נסעתי ליער ושוב שתלתי כמה עצים והפעם נזכרתי בילד שאימץ את היער והטבע כדרך חיים וכתבתי את עצמי:

בפרדס הנטוש

עַכְשָׁו אֲנִי יֶלֶד שֶׁבָּגַר כְּבָר מִזְּמַן

מִסְתַּכֵּל לוֹ בְּנַחַת עַל צִיר הַזְּמַן 

בַּקָּצֶה הָרָחוֹק יֵשׁ יֶלֶד עַד נַעַר

שֶׁמַּרְבִּית עִתּוֹתָיו בַּשָּׂדוֹת וּבַיַּעַר

שֶׁחוֹזֵר מִבֵּית סֵפֶר וּמַשְׁלִיךְ הַיַּלְקוּט

אוֹכֵל בְּחָפְזָה וְיוֹצֵא לְלִקּוּט

פִּטְרִיּוֹת, חֶלְזוֹנוֹת וּפְרָחִים לְיִבּוּשׁ

בֵּין תְּעָלוֹת הַבֶּטוֹן בַּפַּרְדֵּס הַנָּטוּשׁ

מְלַוֶּה בְּמַבָּט צָב קָטָן שֶׁבָּקַע

בְּהָמוֹן נְמָלִים בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה

מְזַהֶה צִפּוֹרִים בִּשְׁמִיעַת צִיּוּצִים

גַּם לְפִי הַקִּנִּים וְצִבְעֵי הַבֵּיצִים

לִפְעָמִים מְטַפֵּס עַל אַלּוֹן הַתָּבוֹר

עֵץ בּוֹדֵד שֶׁשָּׂרַד וְעַכְשָׁו הוּא מִצְפּוֹר

מִסְתַּתֵּר בֵּין עָלָיו לָרָחוֹק מְתַצְפֵּת

עוֹד בְּטֶרֶם עָלָה גַּם עָלָיו הַכּוֹרֵת.

יֶלֶד שֶׁל חֹפֶשׁ - נַעַר שׁוֹקֵק

מַרְגִּישׁ שֶׁהַטֶּבַע אוֹתוֹ מְחַבֵּק

מֵעֵז לַחֲלוֹם, לְעִתִּים גַּם לָעוּף

כְּמוֹ הָיָה, כְּמוֹ עַכְשָׁו, בְּפִנַּת הַלִּטּוּף.

בשבת בבוקר ישבתי על המרפסת וצפיתי בגינה בציפורי החצר.

לפני שנכנסת ה"רגל השלישית", עם שלשה שירים ושלש ציפורים שמשדרות אופטימיות שאפשרי גם:

תלת קיום

דּוּכִיפַת הֲדוּרָה

וּקְצָת מִתְנַכֶּרֶת

בִּמְלוֹא מַקּוֹרָהּ

בֶּחָצֵר סְתָם נוֹבֶרֶת

לְיָדָהּ, לֹא רוֹאִים,

מְנַקֵּר עוֹרְבָנִי

לֹא מֵאִיר לָהּ פְּנִים

מִסְתּוֹבֵב עַצְבָּנִי

עַד שֶׁבָּאָה פִּתְאוֹם

עוֹד צִפּוֹר וְשׁוֹאֶלֶת

הֲתֵדַע, הִיא בְּתוֹם,

שֶׁקּוֹרְאִים לִי צוֹצֶלֶת?

כָּךְ שָׁלֹשׁ צִפּוֹרִים

מְנַקְּרוֹת בְּלִי אִיּוּם

בְּשִׁירַת מַקּוֹרִים

מְבַשְּׂרוֹת תְּלַת קִיּוּם.

חג שמח ובשורות טובות נוספות!