מלאה שנה

השנים חולפות. כול אחת והקצב שלה. זו האחרונה היתה איטית במיוחד ותפסה מקום נכבד בזיכרון הלאומי. לא לזו ייחלנו, לא לכזאת פיללנו אבל אם למדנו ממנה פיסת לקח שתכונן את זו הבאה בעיקבותיה - ננוחם.

בתחילת השנה שמעלתה העיקרית היא שהיא מסתיימת, כתבתי שורות של עגמת נפש:

שָׁנָה מְקֻלֶּלֶת

וְהִיא לֹא אֲשֵׁמָה

תִּפְאַרְתָּהּ מְחֻלֶּלֶת

וְהַכֹּל עַל שׁוּם מָה?!

וסיימתי בתקווה:

נִתְכַּנֵּס בָּהּ יַחְדָּו וְנַצִּית לֶהָבָה

שֶׁתִּהְיֶה, הַלְוַאי, שְׁנַת רֵעוּת וְאַחֲוָה.

אֶת הָרֹעַ נָבִיס מִבַּחוּץ וּבִפְנִים

עִם שָׁנָה וּמְדִינָה שֶׁיָּאִירוּ פָּנִים.

רוחה ברם, חברתנו הטובה, הזכירה לי לפני כמה ימים את שכתבתי ושאלה אם אם כבר יש לי שורות חדשות של חרון וחמלה לשנה הבאה.

לא יכולתי לסרב וכתבתי:

מלאה שנה

מַלְאָה שָׁנָה לְקִינָתִי

עוֹדִי מֵרִים כַּפַּיִם

כִּי שׁוּב נִשְׂגָּב מִבִּינָתִי

הֵיכָן חַסְדֵי שָׁמַיִם

פִּלַּלְתִּי אָז - כָּעֵת חַיָּה

נָשׁוּב אֶל הַשְּׁפִיּוּת

עָבְרָה שָׁנָה אַךְ לֹא הָיָה

אַף בְּדָל לְתֹם סִיּוּט

שִׁמְעִי אַרְצִי זוֹ הַדְּווּיָה

אוּלַי בָּךְ הָאַשְׁמָה?

חֲלוֹם חָלַמְתְּ כְּמוֹ הֲזוּיָה

נִסְחַפְתְּ קְצָת מִשּׁוּם מָה

בִּקַּשְׁתְּ לִהְיוֹת אוֹר לַגּוֹיִים

מוֹפֵת לְהִתְחַדְּשׁוּת

אֲבָל הָפַכְנוּ לִשְׂנוּאִים

וְסֵמֶל לַחֵרְשׁוּת

עוֹלִים אָסַפְתְּ, פְּלִיטֵי שׁוֹאָה

הֵפַחְתְּ בָּהֶם תִּקְוָה

חִדַּשְׁתְּ שָׂפָה, הֵקַמְתְּ צָבָא

הַכֹּל בְּאַהֲבָה

שָׁנִים חָגַגְנוּ עַצְמָאוּת

בְּגַאֲוָה יַחְדָּו

גַּם שַׁרְנוּ עַל קְדֻשַּׁת רֵעוּת

אָז מָה קוֹרֶה עַכְשָׁו ?!

עַכְשָׁו זוֹ הַחֶרְפָּה עַל הָאֶתְמוֹל

עַכְשָׁו זֶה בְּדִיּוּק הַזְּמַן לִשְׁאֹל.

לְאָן פָּנֵינוּ יְשֻׁרוּן

זוֹ הַשָּׁעָה לְצַו תִּקּוּן

לְהַחְזִיר עֲטֶרֶת וְגָאוֹן

וּלְהַקְשִׁיב לְקוֹל הָמוֹן

לֹא לְוַתֵּר עַל עֲרָכִים

לְהִתְאַחֵד כִּי מֻכְרָחִים.

שָׁנָה בָּאָה - לֹא אֶתְנַבֵּא

אוֹפְּטִימִי, כְּמוֹ תָּמִיד

שֶׁיִּהְיֶה כָּאן טוֹב, רָצוּי הַרְבֵּה

הַשֶּׁבַח לֶעָתִיד.

ואם באופטימיות עסקינן, אין כמו משפחתי היקרה לתמיכה ועידוד.

בהוויתה נצלח את כול המשברים ונמצה את הטוב שירעיפו עלינו החיים למרות ובגלל.

שנה טובה ושפוייה לכולנו.