אהבה (שאינה) תלויה במנוף

מצידי שתגידו שכבר ראיתם הכול

ושכל מה שאומרים אחרים זוהי שטות

תתעקשו, למה לא, שהעולם הוא עגול

וששיר השנה, כמובן – "הרעות".

אבל מי כאן מכיר את יוסי פורת

חבר מגן טובה, ילדים בני שלוש

שמאז לא נפרדנו – טוב בסדר, כמעט

גם לא כשאיבדנו, לפעמים, את הראש.

יום אחד ביקשתיו שינסה במילה

אותי לתאר בלי לחטוא לאמת

כמובן הוא יכול להגזים לשלילה

אבל אז שידע שחשוב הוא כמת.

יוסי חשב, התפתל עד נכלם

קצת מלמל לעצמו גם בהה אל הנוף

לבסוף הוא מצא לי שם עצם מושלם

ובטון מרושע הוא קרא לי מנוף.

וזה לא הסוף...

חלפו שבועות. יוסי, אתו חלקתי לפני שנים, מפעל לצעצועי עץ, שאת רובם הוא עיצב, חזר אלי עם מנחת פלאים. מנוף שהוא הכין במו ידיו המופלאות.

מנופי יוסי

לקראת חג ראש השנה, החלטתי להניף לו בחזרה.

רימון מהודר לתפארת

לכבודו ולכול ישראל

שידעו שאפשר גם אחרת

אף שיש מסביב ישמעאל

ובזכות אהבה כשלנו

לא יוכל לנו איש ונצלח

ויחדיו נאחל לכולנו

שיבוא השלום – כי מוכרח!

רימון של שלום