top of page

יום שלישי, 21 בנובמבר 2017

באתי לבקר את אמא בעת שאכלה את ארוחת הצהריים שלה. לפתע כשלה ידה הרועדת

בנחת הרימה את מבטה, הסתכלה בי והפטירה ללא שמץ של מרירות או טרונייה...


זקנה אמא שלך

אִמָּא יוֹשֶׁבֶת

לְשֻׁלְחַן צָהֳרַיִם

עַל מָה הִיא חוֹשֶׁבֶת

וְהַאִם הִיא בִּכְלָל

מַבָּט בִּי שׁוֹלַחַת

מֵעַל מִשְׁקָפַיִם

וְשׁוּב הִיא סוֹלַחַת

הַאִם זֶה בִּגְלַל


הַיָּד הָרוֹעֶדֶת

חֻלְשַׁת זִכָּרוֹן

אוּלַי לֹא פּוֹחֶדֶת

קוֹרֶנֶת עֶדְנָה

לְפֶתַע אוֹמֶרֶת

הֶסְבֵּר וּפִתְרוֹן

שֶׁאֵין זֶה אַחֶרֶת

כִּי הִיא כְּבָר זְקֵנָה.


וַאֲנִי בְּחִבָּה בְּלִי מִלִּים לָהּ מֵשִׁיב

בְּמַבָּט מְצֹעָף וּמְלַטֵּף - לֹא עָצוּב

וְהַלֵּב מְחַיֵּךְ מְנֻחָם וּמַקְשִׁיב

מְקַוֶּה שֶׁהָרֶגַע הַזֶּה עוֹד יָשׁוּב.


דודיק



תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

אימא בת 92 : ביתי הוא מבצרי

סליחה  של אימא הֲלוּמַת גִּיל וְצַעַר עַל אָבְדַן הַמַּהוּת מָה קָשֶׁה הוּא הַפַּעַר בֵּין רָצוֹן לַכֵּהוּת הֶעָבָר מְבֻיָּשׁ וְנִכְלָם גַּם הוֹוֶה הֶעָתִיד מְיֹאָשׁ וּכְבָר לֹא מְקַוֶּה..

מין הארה

הָאֲנָשִׁים הוֹלְכִים בְּמִנְהָרָה שֶׁל זְמַן תָּמִיד הֵם מֻכְרָחִים וְזֶה חָקוּק מִזְּמַן לָהּ אֶלֶף נְתִיבִים לַעֲשׂוּיִים בְּלִי חַת מִשְׁעוֹל לַעֲלוּבִים וִיצִיאָה אַחַת

לזכור את העתיד

הזיכרון הולך בדרך כלל עם העבר אבל העבר לא הולך לשום מקום, רק העתיד. את זה חובה לזכור.

bottom of page