ט ו בשבט

אין, אין כמו ט"ו בשבט. ראש השנה לאילנות הוא החג שיש בו הכל. זהו חג כל החושים.

מסורת היא אצלנו בבית עוד בטרם סבאות. כל המשפחה מתאספת סביב השולחן הגדול שעליו מונחים פירות טריים ויבשים ושפע ירקות שונים ומשונים, לסדנת יצירה. כל אחד מנסה להרכיב את בובת חלומותיו.

הדימיון משתולל והכל מותר. הרבה צחוקים וגם לפעמים רטינות של "אוף, לא היצליח לי" מלווים אותנו לאורך כל העשייה ועד לזלילת מאכלי החג. זהו החג היחידי שבו אוכלים את הליפתן לפני המנה העיקרית. נפלה העין לבובה - הצימוק נעלם בפה היוצר. לא הצליח החיבור של הזנב - הפפאיה הכתומה נלעסת בזריזות. כך גם גורלם של שאר הפירות היבשים.

בסוף הסדנה מתקבצים היצורים המשונים בפאתי השולחן לצילום משפחתי והשמחה רבה.

ט"ו בשבט

חשבתי על שמש

חורפית וקרה

חלמתי ירח

מלא בשדרה

וגם שקדיה

שפורחת כמעט

לפתע נזכרתי

היום ט"ו בשבט

בקצה השולחן

על כמה מגשים

המון ירקות

ופירות יבשים

בובות או חיות

כאן מיד נפסל

לפני שהסבא

אותם יחסל

כולם מגיעים

מוכנים לפולחן

וסבתא צועקת:

"כולם לשולחן

קדימה חבריה

זו שעת יצירה

אפילו נדבי,

חמוד - אין ברירה"

תפוז על פומלה

עיני צימוקים

שמלה היא לובשת -

עלים ירוקים

אוזניה ופיה

קליפות של תפוז

פלחים של פפאיה

תומכים בעכוז

קישוא וראש גזר

הופכים תנינים

חציל ובטטה

לשני בטלנים

כרובית מתחפשת

לצב משוריין

חצי דלורית

היא כריש לווייתן

מיטב המסורת,

מיצוות מקיימים

כולם לחייך

כי עכשיו מצלמים

ומי שנשאר פה

הופך לסלט

כי כך אצל סבתא

בחג ט"ו בשבט

סבאוהב דודיק