top of page

יום שישי, 11 בספטמבר 2015

שנה טובה

שיר מֶחֱוָה לשירת התקווה

שָׁנָה שֶׁלֹּא נִרְצֶה לִזְכֹּר

כָּזֹאת שֶׁאָסוּר לִשְׁכֹּחַ

שָׁנָה שֶׁל כְּשָׁלִים לְאֵין סְפֹר

וְאָבְדַן הַתִּקְוָה וְהַכּוֹחַ


לִהְיוֹת רַק צוֹדְקִים

נְחוּשִׁים, חֲזָקִים

וְלַשִּׁיר "הֵן אֶפְשָׁר"

עִם חָזוֹן לְמָחָר.


רגע, רגע,

עם כל הכבוד לחרוזים, למשקל וללחן,

התקווה זה בסך הכל שיר ששרים בדרך כלל בסוף ואל תגידו לי

שכל סוף הוא גם התחלה ובכל התחלה יש גם תקווה, כמו בשיר.


אז להיות או לא....


לִהְיוֹת רַק צוֹדְקִים

נְחוּשִׁים, חֲזָקִים

וְלַשִּׁיר "הָרֵעוּת"

חֵרֶף קֹצֶר רְאוּת.


אֲנִי מְסָרֵב לְהַרְכִּין מִשְׁאָלוֹת

לְהוֹרִיד אֶת מָחָר לַחֲצִי הַתֹּרֶן

וּלְאוֹתָם עֲגוּמִים וּגְנוּחֵי הַקּוֹלוֹת

בּוֹאוּ יַחַד נָשִׁיר עַל הַגֹּרֶן


שָׁנָה רָעָה חָלְפָה עָבְרָה

וַאֲנִי אוֹתָהּ אַפְנִימָה

שָׁנָה טוֹבָה, הַקֵּץ לָרַע

שָׁנָה טוֹבָה לָךְ אִמָּא,

שָׁנָה טוֹבָה

שָׁנָה טוֹבָה.


דודיק

"

תגיות

תגובות
Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet
הוסף/י דירוג
Share Your ThoughtsBe the first to write a comment.

פוסטים נוספים

תמונה מתוך מחזה הנחת הסבאית.

על השתקפות והשקפה במגרש המשחקים שיחקו נכדיי גבעת עדה במתקנים השונים. טליה בת החמש ביקשה להתנדנד והפצירה בי לקום ממרבצי הנוח ולהתאמץ קצת בשבילה.

שיר משפחתי

חג שמח ותשמעו סיפור. איילת, נכדתי הבכורה, החליטה לאתגר את המשפחה.

אנשים

שלום לכם אנשים חג הפסח המתקרב ובא, הוא עוד רגל מטופפת במצעד מועדיי עם ישראל לדורותיו.

bottom of page