שיגיון לא יותר

שעות עורגות

אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ שֶׁאֶכְתֹּב

מָה רָצִיתִי, מָתַי

וְהִרְגַּשְׁתִּי לֹא טוֹב

לְעַרְטֵל רִגְשׁוֹתַי

לֹא הָיָה בָּהֶם פְּסוּל

לֹא עַזּוּת מִבְּחִירָה

לֹא צִפִּיתִי לִגְמוּל

רַק חָשַׁשׁ מִבְּכִי רַע.

אַךְ זוֹ אַתְּ שֶׁחָקַרְתְּ

בְּנִבְכֵי שְׁעוֹתַי

וּבִגְלַל שֶׁיָּקַרְתְּ

אֲפָרְטֵן לְלֹא תְּנַאי,

הַשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת

הֵן עוֹרְגוֹת לְמַגַּע

מְצִיפוֹת רְגָשׁוֹת

אֶת פִּשְׁרָן לֹא אֵדַע.

לֹא לְשָׁם הִתְכַּוַּנְתְּ?

נִפְלָאוֹת הַנִּגְלֶה

מְקַוֶּה שֶׁהֵבַנְתְּ

הַדִּמְיוֹן לֹא נִכְּלֶה

חֲסֵרוֹת בּוֹ מִלִּים לְאַשֵּׁשׁ

מַחְשָׁבוֹת עַל תְּשׁוּקָה, לְבַקֵּשׁ

אֶת גּוּפֵךְ לְלַטֵּף

לְחַבֵּק, לְגַפֵּף

שִׁגָּיוֹן לֹא בָּרוּר

מוּל מַחְסוֹם הָאִסּוּר

שֶׁסּוֹתֵר שְׁעוֹתַי

עַד בְּלִי דַּי.

אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ שֶׁאֶכְתֹּב

מָה רָצִיתִי, מָתַי

אָז רָשַׁמְתִּי קָרְטוֹב

מֵחֶמְדַּת שְׁעוֹתַי.

דודיק