שלג צהוב

בחצר שמאחורי הבית, קרוב מאד למרפסת הנכדים שלנו, צומח לתפארה עץ גבוה שעונה לשם "שלטית מקומטת" . ואם אתם באמת רוצים שהוא יתיחס אליכם, רצוי שתקראו לו "פלטופורום".

מזה שבועיים פריחתו הצהובה מושכת את העין וגם את הדבורים שבאות לאסוף את הצוף הריחני של פרחיו. הפרחים, שעלי הכותרת שלהם נראים כמו כנפי מדחף של סירת מנוע, מסודרים דורים דורים על עמודי התפרחת. כמה ימים לאחר תחילת הפריחה, מבשילים הפרחים ומתחילים לנשור בתנועה סיבובית ויוצרים מרבד צהוב על המרפסת והדשא שמסביב.

הנשירה הרצופה נותנת תחושה של גשם צהוב וריחני של עונה אחרת במקום אחר. בשבילי זו הנאה צרופה עם בונוס, לראות כיצד סבתא יוצאת מדעתה למראה הלכלוך שיורד מהעץ המעצבן ,נדבק לנעליים ובעזרתם הוא נכנס הביתה בלי שרואים.

אבל כרגיל אני בשלי, יושב על המרפסת ומתבונן בנועה ובמאיה, נכדות החצר שלנו, כיצד הן פוסעות על המרבד הצהוב בדרכן לסבא.

כשנועה ומאיה באות לבקר

הכל כה נפלא שמחה בחצר

סבא יושב במרפסת ביתו

מתבונן איך נושר לו הטבע

ריחות משכרים מתגנבים לאפו

וצהוב מסביב הוא הצבע

מתמכר לתחושות נינוח מרגיש

שיפים החיים שבעתיים

כאשר את פניו לנכדות הוא מגיש

הן גומלות לו על שתי הלחיים

כשנועה ומאיה באות לבקר

סבא שמח דבר לא חסר

נועה רוצה את מוצץ החרום

וסבא חושב איך למנוע

גם מאיה צורפת קולה בהמהום

אבל סתם רק בגלל שגם נועה

אז סבא מסביר איך נופלים הפרחים

עם סיבוב של עלי הכותרת

ונועה אומרת: "להקשיב מוכרחים"

על מוצץ היא אינה מוותרת

כשנועה ומאיה באות לבקר

סבא רגוע הכל יפתר

שוקל מחפש עוד תרוץ או הסבר

להרוויח קצת זמן בינתיים

ועל סבתא חושב כי אסור להפר

תהליך של גמילה בו יומיים

ואכן כמו תמיד היא מוצאת פתרון

שעל עצב וכאב הוא מקל

מקופסת משאלות שנמצאת בארון

היא שולפת סוכריות על מקל

כשנועה ומאיה באות לבקר

סבאוהב דודיק