top of page

יום ראשון, 20 בינואר 2013

מין הארה

מנהרה של זמן

הָאֲנָשִׁים הוֹלְכִים

בְּמִנְהָרָה שֶׁל זְמַן

תָּמִיד הֵם מֻכְרָחִים

וְזֶה חָקוּק מִזְּמַן


לָהּ אֶלֶף נְתִיבִים

לַעֲשׂוּיִים בְּלִי חַת

מִשְׁעוֹל לַעֲלוּבִים

וִיצִיאָה אַחַת


וְלֹא נֵדַע פִּשְּׁרָה

בְּטֶרֶם נְהַלֵּךְ

לְנַחַת אוֹ לְרַע

כִּי הַנִּסְתָּר מוֹלֵךְ


לְכָל אֶחָד הַקֶּצֶב

וְעֹצֶם חֲוָיָה

וְלִפְעָמִים הָעֶצֶב

הוּא בֶּן הַלְּוָיָה


וְרַק מִי שֶׁפּוֹסֵעַ בָּהּ

בִּנְהָרָה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה

יָרֵא אֲבָל יִצְלַח דַּרְכָּהּ

בְּלִי צֵל זִילוּת וּבְעָתָה


דודיק

תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

אבדן וזיכרון

ילדים של אמא ואבא אין להם גיל והם תמיד ""הילדים של"" ואם חלילה הם מתים בטרם עת, הם נשארים ילדים לנצח. היום מלאו שלושים למותו של ניר, הילד של השכנים ממול, בן כיתה של בני הבכור.

כבר למעלה מ - 46 שנים ש

הָיִיתָ לִי חֲבֵר וְעַכְשָׁו אַתָּה גַּעְגּוּעַ אֲנִי רָצִיתִי אוֹתְךָ לְיוֹתֵר אַךְ אַתָּה מָה שֶׁאֵין כַּיָּדוּעַ כָּתֵף לְהָנִיחַ בָּהּ רֹאשׁ מְיֻסָּר רִגְעֵי הַקְשָׁבָה לְקִרְעֵי מַחְשָׁבוֹת מוֹרֵה נְבוֹכִים שֶׁאִתּוֹ זֶה אֶפְשָׁר וְשֵׂכֶל יָשָׁר

היא לא תדע עוד צער

סוניה פלג, אישה קטנה ענקית שהחיים אולי לא האירו לה פנים אבל היא העירה את החיים של סביבתה במרץ נגוהות במשך 91 שנים עד שהלכה לעולמה לפני יומיים. ילדות לא פשוטה ומסכת חיים לא פחות.

bottom of page