האמת של אתמול

שני ידידים שאנני מכיר, כתבו לא מזמן על פרקים מתוך הווייתם. כאלה שנצרבו בהם בילדותם ומלווים אותם עד עצם היום הזה. ככה זה אצלנו. מה שקורה לנו היום, הופך לזיכרון של מחר. והשנים שחולפות - הן רק ""עושות את שלהן"". לא מתערבות, לא מכוונות, רק מחברות.

וכך,האמת של אתמול, הופכת לעיתים קרובות לגורם חשוב במציאות של היום וכן, גם למקור פרנסה לא אכזב לאלפי פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רבנים ושאר מיני ידענים למיניהם.

למי שידעה בילדותה ש....כתבתי ש...

ידע ילדות הופך לזיכרון.

עם השנים הוא מבשיל, משתנה ומתרץ.

אחר כך הוא מתפוגג, דוהה ומתעתע, עד שהוא הופך לדמיון.

רק הטעמים והריחות נשארים לנצח.

חריפים, מרים או מתוקים, צבעוניים ומעוררי בלוטות של רעב או דמעות.

דמויות שהשפיעו עלינו, אם בעשייה או חלילה במחדל, צצות ועולות במחזות על חיינו שעוד טרם נחתמו. הזיכרון הוא רק הבמאי שמנחה את הדמויות הללו כראות עיניו ואנחנו - השחקנים בתיאטרון החיים, כל אחד וההצגה שלו. קומדיות, טרגדיות, אופרות לברי המזל או אפילו סתם הצגות יחיד.

למי שאוהב ומעריץ את אביו המשורר שכתב את הגיגיו, בכישרון רב, על גבי פתקים שחלקם לא בהישג ידו, כתבתי כך:

אני מרגיש את הכאב

ולא שואל מדוע

קורא – צביטה קטנה בלב

מוחמץ וגעגוע

כיצד אוספים פתקים לרוב

פיסות חיים שאין למחוק

של דמות מופת, אהוב קרוב

ובמציאות כל כך רחוק.

משאת הנפש לא תפוג

ולא תחדל מלבקש

אך מעודך, כולו ספוג

ומתמוגג במה שיש.

אני מחכה בקוצר רוח לקבל את החוברת שמצא.

ואולי גם לכם, ידידים נוספים שאנני מכיר, יש חוברות זיכרון שכאלה, שהייתם מוכנים לשתף בהן אוזניים קשובות.

סבאוהב דודיק

"