קש להפשיר

אני יודע. קש לא מפשיר, אפילו אם הוא איש או אלמן שלא נדע. אפשר לדחות איתו, לשבור איתו גב של גמל ואפילו להאחז בו כשטובעים חלילה, אבל להפשיר?

אז להפשיר אולי לא אבל אולי אפשר לפשר איתו  או ליתר דיוק, להניח בעזרתו שני ראשים על אותו הכר.

ועוד אני יודע, שאין מילה כזאת להפשיר מלשון פשרה, אבל אני מכפת לי. בתור חורץ לשון מדופלם, נטלתי לעצמי שוב הפעם את ""חרותו של המשורר"". הן בסופו של דבר, הכל זה קש וגבבה.

קש להפשיר

שׁוּב הִתְנַפֵּץ לִי הַחֲלוֹם

אֲנִי הוֹלֶכֶת - בַּחֶדֶר קַר

בְּמִטַּת חַיֶּיךָ אֵין מָקוֹם

לִשְׁנֵי רָאשִׁים עַל אוֹתוֹ הַכַּר

מִפְגַּשׁ שְׂפָתֵינוּ - אַהֲבָה

אֲבָל שְׂפָתֵנוּ שׁוֹנָה

כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי: אַכְזָבָה

וַאֲנִי - לֹא מְבִינָה

אָז מָה הַסּוֹד לָאֵין אוֹנִים

אִם בִּי זֶה אוֹ בְּךָ

הַמַּלְאָכִים שׁוּב לֹא עוֹנִים

מַה יֵּשׁ עוֹד בְּלִבְּךָ

הָיוּ לֵילוֹת כָּתְבוּ בַּשִּׁיר

קָשִׁים וְגַם טוֹבִים

אִם לֹא נִמְצָא קַשׁ לְהַפְשִׁיר

נִהְיֶה לָעַד טוֹבְעִים

הָיָה חֲלוֹם וְזֶה שִׁבְרוֹ

אָמַרְנוּ יַחַד - נִרְצֶה, נִרְקֹם,

אֶת יְצוּעִי הָפַכְתְּ קִבְרוֹ

כֵּיצַד תַּגִּידִי שֶׁאֵין לָךְ מָקוֹם

הָיָה דִּבּוּר, מִי לֹא עָנָה

אֲנִי עוֹדִי זוֹכֵר אֶת

אוֹתָן מִלִּים כְּלַעֲנָה

שֶׁאַתְּ תְּמִיד בּוֹחֶרֶת

לֹא אֵין כָּאן סוֹד לָאֵין אוֹנִים

הַכֹּל בָּרוּר, וַדַּאי

שֶׁאַתְּ עוֹדָךְ בָּעֲנָנִים

וְלִי נִמְאַס וְדַי

הָיוּ לֵילוֹת כָּתְבוּ בַּשִּׁיר

קָשִׁים וְגַם טוֹבִים

אִם לֹא נִמְצָא קַשׁ לְהַפְשִׁיר

נִהְיֶה לָעַד טוֹבְעִים

אֶפְשָׁר לִמְצֹא מָקוֹם עַל כַּר

לִשְׁנֵי רָאשִׁים שׁוֹנִים

כִּי גַּם בַּחוּץ אָפֵל וְקַר

זֹאת שְׁנֵינוּ מְבִינִים

הָיוּ לֵילוֹת כָּתְבוּ בַּשִּׁיר

קָשִׁים וְגַם טוֹבִים

יַחְדָּו נִמְצָא קַשׁ לְהַפְשִׁיר

אִם לֹא - נִהְיֶה טוֹבְעִים

סבאוהב דודיק

"