פתיח ואהבה בסימן שאלה.

התחבטות הפתיח. מזה זמן אני מתחבט בשאלה הרת גורל הניצבת לפתח בלוגי בכל פעם שאני מבקש להכניס אליו שיר חדש. האם עלי לכתוב פתיח ובו דברי הסבר או רקע או מה הגורם לכתיבתו.

מצד ההן אני מוצא צידוק בעובדה (שעוד טרם הוכחה) שאין השיר עומד בפני עצמו ואולי יש מקום לשתף את הקורא התמים בתהליך התהוותו.

מן הסתם אפשר לחשוב שזה מוסיף גם קצת לחלוחית מפולפלת לשורות הקצרות ועשוי לעורר עניין רב יותר אצל המשתמש.

מצד הלאו – מה לי כי אכפה את נסיבותיי והגיגיי הטרופים על הקורא. ירצה, יבין את אשר על ליבי. ממילא המילים, משיצאו מתחת קולמוסי, אינן שלי יותר וכל אחד יכול לעשות בהן או להבין אותן ככול שיחפוץ. וכל המרבה והמתפרע הרי זה משובח.

עוד סיבה חורצת גורל מרחפת בראשי. בכל פעם שאני כותב פתיח – אני מאבד את הסיכוי, הקלוש גם כך, להופיע על לוח המודעות של הבלוגיה במדור "אומרים שירה" ולקבל "בול" כמו שנהוג ללהג בשפת התפוז.

ומי שיגיד שהאגו לא חשוב - לא כתב שירים מימיו.

אז מה תאמרו ידידי הבלוגיים, לכתוב או לא לכתוב? – זאת השאלה?

ויש גם...

אהבה בסימן שאלה

הַאִם יֵשׁ גִּיל לְאַהֲבָה

הַאִם יֵשׁ גִּיל בָּאַהֲבָה

הַאִם יֵשׁ גִּיל מֵאַהֲבָה

הַאִם יֵשׁ גִּיל לָאַהֲבָה

אֲנִי אִישׁ מְבֻגָּר וּמְאֹהָב

אֲנִי אִישׁ מְאֹהָב וְשָׂמֵחַ

אֲנִי אִישׁ שָׂמַח מֵאַהֲבָה

הָאַהֲבָה כְּמִנְיַן שְׁנוֹתַי.

אַתְּ שָׁאַלְתְּ וְעָנִיתִי

וַדַּאי.

דודיק