יום חמישי, 3 בדצמבר 2009
סבא בכלל
אין כמו חג החנוכה, לגלות בו שוב את נפלאות הסבאות. שמונה ימים של אור ושמחה, מפגשים עם המשפחה כולה בחסות החנוכיות, הסביבונים, סופגניות השחיתות הכלורית ובעיקר השירים למכביר.
אז חגגנו, סבתא חנה ואני, בגדול. אספנו חיבוקים ונשיקות, ליקטנו מחמאות מזדמנות, גרדנו תשומת לב מכל נכד שהיה מוכן לזנוח לרגע את עיסוקו החשוב ולהעניק לנו שניה של חסד.
אנחנו לא מתלוננים, חלילה, אנחנו אנשים מפוקחים, מציאותיים ובעיקר שמחים במה שיש. מדי פעם, ברגעים נדירים של משבר, אנחנו מספרים זה לזה את נפלאות סבאותיינו הנ"ל וכשאני לבדי, אני כותב לעצמי בעצמי את מה שהנכדים חושבים עלי, אבל מרוב שהם טרודים בדברים החשובים באמת, אין להם זמן לכתוב זאת בעצמם.
נו באמת, לי הרי יש את כל הזמן שבעולם, אז שלא אעשה מצווה ואכתוב את זה בשבילם ובשמם.
סבא בכלל
סַבָּא בִּכְלָל הוּא הֲכִי בָּעוֹלָם
הוּא לֹא כְּמוֹ אַבָּא, הוּא פֶּלֶא מֻשְׁלָם
מַמָשׁ כְּמוֹ הַסָבְתָא, רַק לֹא מְנַדְנֵד
אִם אַךְ אֲצַיֵץ, הוּא עַל אַרְבַּע יֵרֵד
הוּא גַם מְחַבֵּק וְנוֹתֵן נְשִׁיקוֹת
רַק לִפְעָמִים, אֲבָל לֹא רְטֻבּוֹת
הוּא אִישׁ רְצִינִי עִם הֲמוֹן מַעֲלוֹת
וְתָמִיד הוּא מוּכָן לִפְתֹר בְּעָיוֹת
יֵשׁ לוֹ קָרַחַת, שֵׂיבָה, מִשְׁקָפַיִם
לְעוֹלָם לֹא יִכְעַס אִם שָׁפַכְתִי קְצָת מַיִם
לָבוּשׁ בִּבְגָדִים עִם אֶלֶף כִּיסִים
מְלֵאִים בְּכָל טוּב לִנְכָדִים נִזְקָקִים
בְּנִגוּד לַהוֹרִים, כִּי לָהֶם לֹא חָשׁוּב
תָמִיד הוּא שָׂמֵחַ, גַם כְּשֶׁעָצוּב
בְּקִצוּר, כָּךְ אֹמַר לְכֻלָם
סַבָּא שֶׁלִי הוּא הֲכִי בָּעוֹלָם
חוּץ מִמַשֶׁהוּ קָט וְלֹא הֶגְיוֹנִי
שֶׁאֲנִי מְסַפֶּרֶת בְּסוֹד לְעַצְמִי
עַל תַגְלִית מַפְתִיעָה וְדָבָר דֵי מַדְהִים
שֶׁסַבָּא גַם אַבָּא, אֲבָל רַק שֶׁל גְדוֹלִים
סבאוהב דודיק
מילים : דודיק הלפרין
לחן: שלמה גרוניך
מתוך האלבום כמו שסבא אוהב
תגיות
פוסטים נוספים
הרהורים בכפורים.
כתבתי לדעת אֲנִי כּוֹתֵב אֶת עַצְמִי לָדַעַת מְנַסֶּה בְּמִלִּים קְצָת לָגַעַת לְהָבִין כְּשֶׁאֶפְשָׁר לְבַקֵּר כְּשֶׁמֻּתָּר כְּשֶׁצָּרִיךְ לְלַטֵּף לַחֲלוֹם, לְעוֹפֵף בֵּין הָרֹאשׁ וְהַלֵּב, מֶחֱוָה שֶׁל נִקּוּי בְּלִי לִהְיוֹת סְתָם עַקְשָׁן כְּשֶׁאֵין כְּבָר סִכּוּי לְהוֹצִיא חִבּוּטִים לְשַׁחְרֵר כְּעָסִים לְחָצִים לְהַרְפּוֹת לֶאֱהֹב בְּלִי לִכְפּוֹת הַמִּלִּים בְּדַרְכָּן מַצִּיבוֹת שְׁאֵלוֹת לְעִתִּים מְאִירוֹת גַּם פִּנּוֹת אֲפֵלוֹת מְכַוְּנוֹת, מְסִיטוֹת אוֹ חָלִילָה חוֹבְטוֹת מְלַטְּפוֹת לַעֲרֹג מְסִיתוֹת לַהֲרֹג בְּאָרְחוֹת הַחַיִּים יֵשׁ מַסְּעֵי הִתְמַכְּרוּת שֶׁהוֹפְכִים לִפְעָמִים גַּם קִרְבָה לְזָרוּת לְטִשְׁטוּשׁ הַגְּבוּלוֹת לְאָבְדַן מַעֲלוֹת לְדִבּוּר מְיֻתָּר לָאֱמֶת שֶׁתֻּסְתַּר אַךְ אֲנִי מְנַצֵּל אֶת מִקְסַם הַמִּלָּה מְנַסֶּה לְמַתֵּן אֶת הַקְּרִיז בַּגְּמִילָה לְעַדֵּן, לְרַכֵּךְ מַכְאוֹבִים לְשַׁכֵּךְ לְחַבֵּק עוֹד וָעוֹד שֶׁיֵּצֵא שִׁיר וָרֹד כָּתַבְתִּי אֶת עַצְמִי לָדַעַת נִסִּיתִי לָגַעַת. דודיק ".