אימא בת 92 : ביתי הוא מבצרי

סליחה  של אימא

הֲלוּמַת גִּיל וְצַעַר

עַל אָבְדַן הַמַּהוּת

מָה קָשֶׁה הוּא הַפַּעַר

בֵּין רָצוֹן לַכֵּהוּת

הֶעָבָר מְבֻיָּשׁ

וְנִכְלָם גַּם הוֹוֶה

הֶעָתִיד מְיֹאָשׁ

וּכְבָר לֹא מְקַוֶּה.

כָּבוֹד לָךְ בִּקַּשְׁתִּי לִרְכֹּשׁ וְלָתֵת

אַתְּ הָפַכְתְּ הַיּוֹצְרוֹת לִשְׁלִילָה

וְהַלֵּב שֶׁדּוֹאֵב, נִכְמַר וְשׁוֹתֵת

כִּי מָאַסְתְּ בַּחַיִּים, בִּמְחִילָה.

וְיֵשׁ גַּם כַּעַס וְעֶלְבּוֹן

עִם הֲגִיגֵי סְגִירַת חֶשְׁבּוֹן

וּשְׁנֵי צְדָדִים שֶׁמִּתְחַפְּרִים

לֹא מַקְשִׁיבִים רַק מְדַבְּרִים

וַאֲנִי נִסְחַפְתִּי גַּם אֶל תּוֹךְ

וְלֹא הִסַּסְתִּי מְרִי לִשְׁפֹּךְ

בַּעֲווֹנִי כָּשַׁלְתִּי עוֹד

קַשְׁיוּת עָרְפִּי רָמְסָה כָּבוֹד.

טַלְטֵלָה אָחֲזָה בְּחֶרְפַּת מַחְשַׁבְתִּי

וְהָיְתָה מְבוּכָה וְהָיְתָה אֲחוֹתִי

וְזָכַרְתִּי אוֹתָךְ לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ

שֶׁבִּמְקוֹם לְהָבִין אַתְּ בָּחַרְתְּ בְּלִסְלֹחַ

וַאֲנִי גַּם בָּחַרְתִּי, לָתֵת לָךְ כָּבוֹד

לְעַצְמִי כָּךְ הִבְטַחְתִּי לְנַסּוֹת לֹא לִמְעֹד.

כֵּן יֵשׁ בַּסְּלִיחָה הִתְנַשְּׂאוּת גַּם חֶמְלָה

וּמָזוֹר לְעִתִּים גַּם לְנֶפֶשׁ

נְכוֹנוֹת לֹא לַחְזֹר וְלוֹמַר בִּגְלָלָהּ

לֹא לָשׁוּב וּלְבוֹסֵס עוֹד בָּרֶפֶשׁ

אָז סְלִיחָה מִמֵּךְ אִמָּא

לֹא צְרִיכָה לְהָבִין

רַק הַבִּיטִי קָדִימָה

וְעַל זֹאת לֹא אָלִין.

דודיק