אלוהית שפה קשה

יום הדין - כך מכנים אצלנו את ראש השנה. היום בו אנחנו עומדים או מעמידים את עצמנו למשפט, סוקרים ומתבוננים במעשינו במשך השנה שחלפה ונשפטים עליהם במהלך עשרת ימי התשובה עד שנגזר דיננו, לשבט או לחסד, לעתיד לבוא.

נאמר בגמרה: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון"". שואלת הגמרא: מה פירוש בני מרון? ומסבירה: כבני טימרנא - ככבשים שמונים אותם ויוצרים זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולים לעבור בו יותר מאחד.

רעיון יפה. עוברים במעבר צר, רק אנחנו נטו. בלי כל הגינונים, התחפושות, התארים, העמדות הפנים והאגו הנפוח. שופטים את עצמנו על אמת. (או נשפטים – אם אתם מאמינים שיש אלוהים.)

אבל מה עם הדימוי לכבשים? שותקים? סליחה, אבל אני לא.

אני מוכן להעמיד את עצמי ומעשיי למשפט. אני משתדל אפילו לעשות זאת יותר מפעם אחת בשנה, אבל לא לשתוק. אני רוצה שגם דבריי וטענותיי יישמעו. כמו אלה למשל:

אלוהית שפה קשה

מילים: דודיק הלפרין

לחן: גיא וינגרטן

ביצוע: איציק כהן

אֲנִי פּוֹרֵשׂ אֶת שְׁתֵּי יָדַי

וּתְחִנָּתִי, לְמַעְלָה

קְרִיאָה נוֹאֶשֶׁת, אֱלֹהַי

מָתַי תִּפְגֹּשׁ אֶת אַלְלָה

וְאַל תַּגִּיד אוּלַי מָחָר

וֶאֱלֹהִים גָּדוֹל

עָלוּל לִהְיוֹת כְּבָר מְאֻחָר

וּמִי בַּסּוֹף יִסְבֹּל

זֶה לֹא נָכוֹן שֶׁאֵין שָׂפָה

דַּבְּרוּ בָּאֱלֹהִית

רָצוּי עִם מַנְגִּינָה יָפָה

תִּרְאֶה, יִהְיֶה לָהִיט

אֲנִי מַרְכִּין אֶת מִלּוֹתַי

וְגַם אֶת מַבָּטִי

וּמְבַקֵּשׁ מֵאֱלֹהַי

לִהְיוֹת קְצָת מִדָּתִי

בְּרֹב צְנִיעוּת וַעֲנָוָה

סְלִיחוֹת מִקֶּרֶב לֵב

שֶׁלֹּא צָלְחָה הָאַהֲבָה

בֵּינִי לְבֵין אוֹיֵב

גָּבַהּ לִבֵּנוּ עַד רֹאשׁ הַר

דִּבַּרְנוּ אֱלֹהִית

אַךְ כַּנִּרְאֶה - אֲנִי נִזְהָר

שָׁלוֹם, זֶה לֹא לָהִיט

אֲנִי מוֹשִׁיט אֶת שְׁתֵּי יָדַי

בְּחֵפֶץ וְאִפּוּק

לֹא הַתְרָסָה בֶּאֱלֹהַי

רַק מִשְּׁאֵלַת חִבּוּק

וּמַה בִּקַּשְׁתִּי, רַק שָׁלוֹם

קָטָן וְלֹא אִישִׁי

עִנְיָן שֶׁל הַגְשָׁמַת חֲלוֹם

גַּם אִם נִשְׁמַע טִפְּשִׁי

בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָּשָׁה

אֲפִלּוּ אֱלֹהִית

וְהִיא שָׂפָה מְאֹד קָשָׁה

אָז בַּי שָׁלוֹם, לְהִית'

סבאוהב דודיק