אליהו ענבים

מי צריך דמיון פרוע?

אם יש לכם נכדים, כל שאתם צריכים הוא להקשיב להם ולרשום. נדבי הוא הנכד של כולכם. אני רק כתבתי את מה שהוא אמר. לכבוד חג הפסח הממשמש ובא, אני מביא בפניכם את אחד הספורים שהופיעו בסיפרי "געגועים זה לא מה שחשבתם"

אליהו ענבים

חג הפסח מתקרב ובא. כבר אפשר להריח אותו בעיקר מהכיוון של עצי ההדר שבפרדס של סבא – זה שסבא מקפיד להשקות כל הקיץ כדי שסבתא תוכל לשאול אותו כל החורף אם לא חבל היה על כל המים, כי במילא כל הפרי נופל ונרקב על האדמה.

על המקרר של סבתא מונחת כבר חבילת המצות שהיא אף פעם לא מרשה לפתוח לפני ליל הסדר וגם המון שקיות של קמח מצה, שיהיה מה לזרוק גם בשנה הבאה. בכלל, סבתא של לפני ליל הסדר שונה קצת מסבתא של כל השנה. היא יותר לחוצה ופחות מרשה וגם סופרת כל הזמן: אנשים, מקומות ישיבה, הגדות לפסח ותמיד בסוף חסר לה אחד. כל שעה בערך, היא עושה לסבא מבחני זיכרון ושואלת אותו אם הוא זוכר שהוא עוד צריך לגרד לה את החזרת.

זה השורש הזה שנראה תמים ונחמד כמו גזר גדול ולבקן, אבל אחרי שסבא מגרד אותו הוא חודר ישר לתוך המוח דרך האף ויוצא משם דרך העיניים בצורה של דמעות. סבא בטח לא שוכח, הוא רק דוחה קצת את הקץ, כרגיל. וגם סבתא, כרגיל, לא שוכחת להגיד לו שגם השנה, לשם שינוי, נעשה את הסדר אצלנו, ומי שרוצה שיבוא.

נדבי בן הארבע גם הוא, כמו תמיד, חסר סבלנות. הוא שומע את אחותו הגדולה איילת מתאמנת כמעט שבוע בקריאת ההגדה. הוא עצמו כבר יודע בעל-פה את "מה נשתנה". ולמרות שהוא ילד חכם, שכבר יודע הכול מהטלוויזיה, הוא מתכוון לשאול את ארבע הקושיות. וכדי שכולם ישמעו יותר טוב, הוא ישיר כשהוא עומד על הכיסא, בלי ליפול.

ככל שליל הסדר מתקרב, נדבי מתרגש יותר ויותר. לא, לא בגלל הקושיות או בגלל האפיקומן שסבא תמיד נזכר להחביא ברגע האחרון וסבתא תמיד מגלה איפה הוא, כי לה זה לא משנה מי המוצא. ממילא היא קונה לכולם מתנות עוד לפני, ואפילו לסבא.

נדבי מתרגש בגלל אליהו ענבים.

ושלא תקלו ראש בעניין. השנה נודע לנדבי לראשונה, שאליהו ענבים הוא לא הדודה שלו עדית, שנכנסת באמצע הסדר עטופה בסדין לבן ומפחידה את כולם. אליהו ענבים הוא דווקא דוד נחמד שגר על ענן גדול בשמים. שם הוא מחכה עד שאיזה מטוס או סתם אווירון, יעבור קרוב-קרוב לענן שלו, ואז יקפוץ עליו ויאחז בו עד שהוא יוריד אותו בבטחה לכדור הארץ. ואז, קצת לפני שהמטוס, או האווירון, ינחת, הוא יקפוץ ממנו וירוץ ישר לשולחן הגדול של ליל הסדר, שם נדבי כבר מחכה לו בקוצר רוח.

וזאת עליכם לדעת. אליהו ענבים אחראי גם לגשם, שמשקה את הפרדס של סבא בחורף, וגם ליין – בגלל שיש גם ענני גשם ויש גם עננים של יין. העננים של היין הם בשני צבעים, ירוק ואדום, והוא מפעיל אותם לפי הצבע.

וכשאליהו ענבים מגיע, הוא תמיד מביא אתו יין, כדי למלא את הכוס הגדולה שסבתא משאירה ליד הכיסא הריק. אי אפשר לדעת איזה יין הוא מביא עד שהוא ממש מגיע ואז רואים. אם הוא בא עם בקבוק שיש לו מדבקה ירוקה – זה סימן שזה יין ירוק; ואם המדבקה אדומה – אז זה סימן שזה יין אדום. ככה גם יודעים מאיזה ענן הוא הגיע –  מפני שאם הוא בא מענן ירוק, אז הוא מביא יין ירוק; ואם הוא בא מענן אדום, אז הוא מביא יין אדום.

"אם אליהו ענבים הוא זה שמביא את היין הירוק או האדום, לא חשוב איזה," שאל סבא את נדבי, "אז מי מביא את מיץ הענבים, שזה היין של הקטנים?"

נדבי הסתכל על סבא במבט חצי כועס, פשט את ידיו לצדדים ואמר: "סבא! מה?! אתה לא יודע? אליהו ענבים מביא רק יין. את מיץ הענבים מביאה בכלל סבתא מהסופר."

עכשיו אפילו סבא יודע מה נשתנה הילד הזה מכול.

סבאוהב