זמן לכל עת

הכל כבר אמרו עליו.

האנישו אותו בכל תכונה אפשרית.

את סגולותיו המופלאות רקחו עוד מקדמת דנא. עשו בו שימושים משימושים שונים ובמילון מצאתי לא פחות מ 73 צירופים שבהם הוא נוטל חלק. ובכל זאת אי אפשר לראות או לגעת ולמשש אותו ובודאי שלו להריח, לטעום או לשמוע. הוא כל הזמן נוכח ולא מרגישים שהוא עובר מבלי להיעזר באמצעים מיוחדים כמו חול, שמש, מים, קפיץ או סוללה חשמלית.

כזה הוא הזמן. הדבר האמיתי שאין בו ממש. הוא אין סופי שעשוי פרקים שלכל אחד מהם התחלה וסוף מוגדרים היטב. כמו החיים.

ולמרות שכבר אמרו, גם אני מבקש לקחת לי את הזמן ולהוסיף.

זמן לכל עת

אָדָם מַפְקִיד אֶת דְּמִי יָמָיו

מוּכָן וּמְזֻמָּן

לִרְאוֹת כֵּיצַד יִכְלוּ חַיָּיו

בְּמֶרְחֲבֵי הַזְּמַן

בֵּין מְחוֹגִים שֶׁל מְצִיאוּת

שֶׁלֹּא עוֹצְרִים דַּקָּה

בְּתוֹךְ עוֹלָם עַתִּיר צְבִיעוּת

עַוְלוֹת וּמוּעָקָה

אִם יְנַסֶּה לְהִתְמוֹדֵד

יַגִּידוּ לוֹ מְעַט

יָרִים רֹאשׁוֹ וְיִתְעוֹדֵד

יַגִּידוּ לוֹ לְאַט

כִּי כָּךְ הַזְּמַן - לוֹ לֹא בּוֹעֵר

לַמְרוֹת שֶׁהוּא נִשְׂרַף

לֹא מִזְדָּרֵז לֹא מִסְתַּעֵר

גַּם כְּשֶׁהַכֹּל מֻטְרָף

אֵין קִצּוּרִים שֶׁל דֶּרֶךְ

חַיִּים זֶה לֹא בְּעֵרֶךְ

כְּמוֹ יַיִן טוֹב

כְּמוֹ שִׁיר לִכְתֹּב

כְּמוֹ סַבְלָנוּת בֵּין שְׁנַיִם

הַזְּמַן מֵיטִיב - עִתִּים קָרְטוֹב

לָרֹב עַד גְּבוּל שָׁמַיִם

אָדָם מַשְׁחִית זְמַנּוֹ לַשָּׁוְא

עַד שֶׁעוֹבֵר זְמַנּוֹ

אוּלַי יִחְיֶה נִפְלָא עַכְשָׁו

אַךְ מָה עִם קָרְבָּנוֹ

בַּטֵל תֹּאמְרוּ וְלֹא חָשׁוּב

כִּי זְמַן יֵשׁ לְכָל עֵת

וְהוּא זוֹכֵר זֹאת שׁוּב וְשׁוּב

אָדָם - בְּיֶתֶר שְׂאֵת

הַזְּמַן עוֹשֶׂה רַק אֶת שֶׁלּוֹ

נִזְהַר לְהִתְעָרֵב

הוּא לֹא יַחְרֹץ אֶת גּוֹרָלוֹ

גַּם אִם זְמַנּוֹ קָרֵב

הוּא מְנַצֵּל אֶת יְכָלְתּוֹ

לָסוּךְ וּלְרַפֵּא

וְלֹא תָּמִיד פָּשׁוּט אִתּוֹ

טַרְחָן שֶׁלֹּא מַרְפֶּה

אֵין קִצּוּרִים שֶׁל דֶּרֶךְ

חַיִּים זֶה לֹא בְּעֵרֶךְ

כְּמוֹ יַיִן טוֹב

כְּמוֹ שִׁיר לִכְתֹּב

כְּמוֹ סַבְלָנוּת בֵּין שְׁנַיִם

הַזְּמַן מֵיטִיב - עִתִּים קָרְטוֹב

לָרֹב עַד גְּבוּל שָׁמַיִם.

כמובן שלא יכולתי לעמוד בפיתוי לקחת מידיי רפי את הטיעון המנצח שלו: ""למה אתה חותם בסבאוהב"" והוספתי בית. השארתי לו רק את הניקוד, אחרת הוא ימצא עוד משהו להאיר.

אִם מְשַׁבְּצִים בּוֹ נְכָדִים

הוּא נָחַת וְאֵיכוּת

אַךְ אִם כֻּלּוֹ רָצוּף פְּחָדִים

לָבֶטַח זַן נָחוּת

אֶפְשָׁר עָלָיו לוֹמַר הַכֹּל

עִנְיָן שֶׁל הַקְשָׁבָה

אָז קְחוּ קְצָת פֶּסֶק כְּדֵי לִשְׁקֹל

זֶה זְמַן לְמַחְשָׁבָה

אֵין קִצּוּרִים שֶׁל דֶּרֶךְ

חַיִּים זֶה לֹא בְּעֵרֶךְ

כְּמוֹ סַבָּא טוֹב

שֶׁשִּׁיר יִכְתֹּב

וְעֵרֶךְ לוֹ אַפַּיִם

הַזְּמַן מֵיטִיב - עִתִּים קָרְטוֹב

לָרֹב עַד גְּמוּל שָׁמַיִם.

סבאוהב דודיק