ישנם רגעים

לכל אחד מאתנו יש את אותם הרגעים, שבהם הכל עוצר מלכת. רגעים שבהם אתה שואל את עצמך את השאלות הכי קשות. שאלות של מהות, של קיום, של זהות עצמית.

לפעמים אתה מוצא את התשובות ולעיתים נשארות השאלות פתוחות - עד לרגע הבא.

לא תמיד אתה אוהב את התשובות ואז, בדרך כלל, ממשיך ומתמודד איתן במהלך חייך. אולי משנה כיוון, מיקום, עבודה, בן זוג, או סתם מרכין ראש ומחכה עד יעבור זעם. אבל ישנם גם רגעים שבהם נשפכת הנהרה על פניך מתוך תחושה של שביעות רצון, אושר, אהבה או סתם נחת סבאית.

והחיים עצמם - האמיתיים? הם נמצאים כמובן בין אותם הרגעים.

יש כאלה שקוראים לזה ""שגרה"".

בין לבין

יֵשׁ רְגָעִים בְּחַיָּיו שֶׁל אָדָם

שֶׁהֵם בִּלְתִּי פְּתוּרִים

יֵשׁ מַצָּבִים שֶׁהוּא חָשׁ לַהֲדַ""ם 

וְהֵם לֹא מֻכָּרִים

מִטַּלְטֵל בֵּין רוֹצֶה לְיָכוֹל

מִתְקַשֶּׁה לִפְעָמִים גַּם לִמְחֹל

לֹא מֵבִין אֵיךְ נִסְתַּר מֵעֵינָיו

מְתֻסְכָּל וְחוֹרֵק אֶת שִׁנָּיו

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֲנִי שָׁר אֶת חַיַּי

בַּמִּלִּים שֶׁל תִּקְוָה

מַעֲצִים  בַּלֵּילוֹת  חֲלוֹמוֹת שֶׁל אוּלַי

בְּנִגּוּן אַהֲבָה

מִטַּלְטֵל בֵּין אֶפְשָׁר לְרוֹצֶה

מְאַבֵּד אֶת עַצְמִי וּמוֹצֵא

לֹא יוֹדֵעַ אֶת סוֹד הַבְּרִיאָה

מִתְעַנֵּג רַק מִטּוּב הַבִּיאָה

אֲנִי שׂוֹרֵד כָּךְ לְדִידִי

כִּי רַק בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי

אֲנִי מַקְשִׁיב

בֵּין הַצְּלִילִים

אֲנִי מַחְשִׁיב

אֶת הַמִּלִּים

אֲנִי שׁוֹשְׁבִין

שֶׁל הַפְּשָׁרוֹת

אֲנִי מֵבִין

בֵּין הַשּׁוּרוֹת

אֲנִי רָגִישׁ

מַשְׁמָע קַיָּם

אֲבָל מַרְגִּישׁ

טִפָּה בַּיָּם

וַאֲנִי יוֹדֵעַ לְדִידִי

כָּךְ סְתָם בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי

שֶׁיֵּשׁ רְגָעִים בְּחַיָּיו שֶׁל אָדָם...

סבאוהב דודיק