top of page

יום חמישי, 22 במרץ 2012

תחינת יהונתן

בימים אלה, מתרוצצת לה במרשתת עצומה הקוראת לשחרורו של יהונתן פולארד. עוד אחת מהדמויות הטרגיות של ההיסטוריה היהודית בת זמננו.


אני לא בטוח במניעים שגרמו לו לעשות את מה שעשה אבל מה שבטוח הוא ששרירות לבם של האמריקאים, מעמידה אותו בשורה אחת עם כל ה""דרייפוסים"" לדורותיהם. לא הרבה ניתן לעשות וחוששני שגם פרס, נשיאנו הדגול, לא יקריב גם הוא את מדליית החרות שאובמה עומד להעניק לו, על מזבח שחרורו של יהונתן.

אז מה אני הדל, אוכל לעשות  למענו בפעמיי חג החרות?

זה המעט.


תְּחִנַּת יְהוֹנָתָן

קִרְעוּ הַצֹּהַר לַחֲלוֹם

בְּטֶרֶם בּוֹא קְרִיעָה עָלַי

זוֹעֵק לִבִּי, דְּרִישַׁת שָׁלוֹם

יָבְשׁוּ דְּמָעוֹת וְתִקְווֹתַי


שָׁנִים נָקְפוּ כָּךְ יוֹם אֶל יוֹם

וּכְבָר שִׁלַּמְתִּי עַד אֵין גְּבוּל

גַּם בְּרִיאוּתִי עַל סַף גַּרְדּוֹם

וּפְתִיל חַיַּי קָצָר, חָבוּל


נָכוֹן חָטָאתִי, דֵּרָאוֹן

עַד שֶׁהֲפָכוּנִי אַסְקֻפָּה

תּוֹכִי נָגוֹז בַּשִּׁגָּעוֹן

מְאוּם נוֹתַרְתִּי, רַק קְלִפָּה


אַךְ גַּם לְחֵטְא חָמוּר יוֹתֵר

אַחַר הָעֹנֶשׁ - עֵת סְלִיחָה

מָה אֲבַקֵּשׁ, תְּחִנַּת עוֹתֵר

רִבּוֹן עוֹלָם רַק קְצָת זְרִיחָה


הֵן כֹּל חֶפְצִי בְּטֶרֶם קֵץ

לִטְעֹם קֻרְטוֹב, שְׁאֵרִיּוֹת

כְּבֶן תְּמוּתָה לְהֵחָלֵץ

וּלְהַסְפִּיק עוֹד קְצָת לִחְיוֹת.


סבאוהב  דודיק

תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

אני והשיר

באמת שאין לי הסבר רציונאלי לפרץ ההרהור הפילוסופי שבהמשך. אולי זו סתם האישיות האינפנטילית שלי, שהחזירה אותי עשרות שנים אחורנית, לימים הנפלאים של תנועת הנוער.

בדידות

רבות כבר נכתב בבלוג הזה על נחת בכלל ועל הנחת הסבאית בפרט. אני גם יודע לצערי, שלא הכל בחיים זה נחת.

טיפות של עצבות

גשם בחוץ. הטיפות זועפות עד ברד.

bottom of page