היום החשוב בחיי - בחיי.

היום החשוב בחיי הוא יום נישואי. בחיי

אתכם אולי זה לא ירשים אך מאותו הרגע היה לי את מי להאשים.

וכמו שתראו בהמשך מילת המפתח במנעול חיי היתה - בגללך.

במבט ראשון זה עלול להשמע כמו קללה.

אבל תודו שזה יכול להיות גרוע יותר, כמו למשל : בגללה

החיים בסך הכול התנהלו על מי מנוחות, עיקר הויכוחים היו על ילדים ותנוחות.

השישים כבר מאחורינו

הרוב זה ביחד

עכשיו יוצאים לחצי השני

איזה פחד

לא, לא, זה בכלל לא בגלל הגיל התשישות וחוסר האונים

זה בגלל אותו היום החשוב וכמובן הפולנים

אצלם תמיד, החלק הראשון

הוא החלק הטוב יותר

ומהחלק השני רצוי לברוח

ואם אפשר גם להסתתר

זה לא עניין של תחביר

אם להיות הגון

זה עניין של גנטיקה

וחוסר פירגון

דוגמאות יש בשפע ברוך השם

ואתם הרי יודעים מי כאן האשם.

"סנדוויץ עם נקניק, גבינה צהובה וחמאה - בחיים לא יכנסו אצלי למטבח".

"ארוחה טובה - תאכל אצל אמא שלך, אני לא משרתת ולא טבח".

לפעמים בין הסדין לשמיכה, אומרת המופלטה :

"להנות יקירי - רק על גופתי המתה".

אבל החיים הם לא רק סרט אימה פולני

יש בהם הרבה אהבה ורעות וגם ערך מוסף גאוני.

הילדים.

ועוד ארבעה בני זוג קיבלנו

מנחת פלאים

אחד אחת לתפארת

מה טוב ומה נעים

וגם הם לא טמנו ידם בצלחת

וסבתא וסבא -  פולנים מרוב נחת

פושטים הידיים רחב לצדדים

מחבקים בשמחה תשעה נכדים.

אז עד כאן צאצאי ספורי המוכר

ולשם השינוי אתם לא העיקר

כי היום חגיגה הן אתם כבר יודעים

זהו יום נישואי - בדיוק ארבעים

ועכשיו ברשותכם זאת אמת לא חובה

כתבתי לסבתא, שיר אהבה

כשאת לצידי

לֹא קוֹרְאִים עִתּוֹנִים,

לֹא שׁוֹמְעִים חֲדָשׁוֹת;

מוּל הַיָּם הַכָּחֹל,

מִתְמַכְּרִים לִתְחוּשׁוֹת.

לְמַרְאוֹת, לַצְּלִילִים,

לָרוּחוֹת שֶׁל הַחוֹף;

מְחַבְּקִים אֶת כֻּלָּם,

אוֹהֲבִים עַד אֵין-סוֹף.

וּכְשֶׁאַתְּ לְצִדִּי,

לֹא אֶרְצֶה לַעֲזֹב;

רַק לוֹמַר לָךְ תּוֹדָה

וְאוֹתָךְ לֶאֱהֹב.

עַל הָאִי שֶׁמִּמּוּל

יֵשׁ שְׂרִידֵי מְצוּדָה,

וּבָאֹפֶק, רָחוֹק,

יֵשׁ סִירָה בּוֹדְדָה.

מְסַמֶּנֶת לִתְכוֹל

הַשָּׁמַיִם, כָּךְ סְתָם,

אֶת מְקוֹם הַחִבּוּר

לְכָחֹל שֶׁל הַיָּם.

וּכְשֶׁאַתְּ לְצִדִּי,

יְחֵפָה עַל הַחוֹל,

נִתְחַבֵּר – אֶת הַתְּכֵלֶת,

אֲנִי הַכָּחֹל.

זוּג שְׁחָפִים עַל הַסֶּלַע,

לָבָן וְאָפֹר,

נִצָּבִים זֶה מוּל זֶה

וְנוֹשְׁקִים בַּמָּקוֹר.

מְקַפְּצִים וְצוֹעֲקִים –

כֹּה מוּזָר מֵהַצַּד –

וּלְפֶתַע הוֹפְכִים

זֶה עַל זֶה לְאֶחָד.

וּכְשֶׁאַתְּ לְצִדִּי –

רַעְיָה וּבַת-זוּג –

מָה נִפְלָא שׁוּב לַחֲווֹת

אֶת תְּחוּשַׁת הַזִּוּוּג.

וְהַלַּיְלָה קָרֵב,

עֵת הַיּוֹם עוֹד קַיָּם,

וְאֶפְשָׁר גַּם לִרְאוֹת

אֶת הַחוֹף וְהַיָּם.

אֵיךְ הָעֶרֶב מוֹזֵג

אֶת הַלַּיְלָה לְיוֹם

וּמַשְׁקֶה אוֹהֲבִים

בַּנְקֵטar שֶׁל חֲלוֹם.

וּכְשֶׁאַתְּ לְצִדִּי

לֹא עָיַפְנוּ בִּכְלָל,

וְנִמְזַגְתְּ לְתוֹכִי,

וְהָיָה לִי מַזָּל.

באהבה,

דּוּדִיק

מילים: דודיק הלפרין

לחן: גיא וינגרטן