יום שלישי, 31 במרץ 2009
שני פופיקים
שני פופיקים
זהו ספור קצת מוזר קצת מצחיק
אבל לא מסוכן ובכלל לא מזיק
שמתחיל כמובן זה ברור מאליו
בדיוק כשהן נרדמות על הגב.
אך בטרם נתחיל עוד נוסיף בפשטות
שגם אם תחשבו שהוא הבל ושטות
אז רצוי שתדעו ונאמר זאת מראש
הסיפור מתרחש אצל סבא בראש.
בליל קיץ אחד עוד לפני שחצות
בין סדין לשמיכה נקיות רחוצות
נרדמות להן מאיה ונועה יחדיו
נכדות מחייכות ושוכבות על הגב.
ולפתע דבר מה משונה מתרחש
מהבטן של נועה הפופיק לוחש
"הי, פופיק מאיה, אתה בא כרגיל"
הנה כך בדיוק סיפורנו מתחיל.
"אני בא אני בא" פופיק מאיה אומר
"אני רק מתלבש ניפגש בחצר "
הוא יורד מהבטן ונועל כפכפים
כי בלילה כזה לא הולכים יחפים.
כך השניים יוצאים אל הדשא בחוץ
שהיה קצת רטוב וכאילו רחוץ
מנסים הם לראות מי עוד ער מסביב
משתדלים בזהירות לקולות להקשיב
כי למרות שכבר לילה, לא כולם ישנים
והחושך הרי הוא מרחיב אישונים.
בפרדס הצללים מדברים עם ענן
שמסתיר לירח את מי שבגן
ובכלל לא בושה גם מותר להגיד
שזה לא מסוכן אבל בטח מפחיד.
ולפני שנמשיך לספר הספור
נרגע ונוסיף פרט קטן בקיצור
שלשני פופיקים יש שמות כמובן
זה של נועה טבור, השני קורקבן.
קורקבן וטבור מחזיקים יד ביד
מרגישים בטוחים זה עם זה לא לבד
על התל של החולד רוצים לעמוד
ולראות מרחוק אם מגיע קיפוד.
יכולים גם לראות איך לשסק עפים
עכברים עם כנפיים – העטלפים
שקוטפים ואוכלים מהפרי המתוק
וגם לא מתביישים ללכלך ולירוק.
בדקל ממול יש צפור שנושמת
עיניה גדולות וקוראים לה תנשמת
היא לוחשת דבר מה לאזנו של ינשוף
שנושף ועוזב כי היה לו צפוף.
על הקיר הלבן הם רואים שממיות
שהולכות בלי ליפול - איך יכול להיות ?
הן אפילו רצות ותופסות חרקים
ובולעות בלי ללעוס פרפרים ענקים.
לפתע כולם משתתקים בחשש
על הדשא זוחל מתקרב הנחש
הוא עוצר מפהק ומוציא לו לשון
כי הוא בטח עייף ורוצה כבר לישון.
הנחש מסתלק אז צרצר מעצבן
מכוון את רגליו ומתחיל לנגן
באותה מנגינה חד-גונית משונה
הוא מזמין צרצרית למטרת חתונה.
וישנם עוד הרבה יצורים משונים
שתמיד פעילים כשהרוב ישנים
מטיילים נפגשים מחליפים חוויות
והכל בלי מילים כי הרי הם חיות.
והנה בלי בושה מתגנב מאחור
מסוכן, טפו טפו טפו, החתול השחור
ש תי עיניו זוהרות וכולו מדושן
כמו סיים לאכול וכבר לא מעוניין.
אבל שני פופיקים לא לוקחים שום סיכון
ופותחים בריצה במהירות בלי כיוון
כך מרוב בהלה הם כמעט מתעלפים
וגם לא שמים לב איך שהם מתחלפים.
אל הבטן של נועה נכנס קורקבן
ולבטן של מאיה טבור כמובן.
שניהם נרדמים למרות המצב
כאשר הנכדות עוד שוכבות על הגב.
ביום קיץ חמים על הדשא בחוץ
סבא דודיק צוחק בלי הסבר בלי תרוץ
ושואל כך את נועה כשהוא מחייך
"מה הפופיק של מאיה עושה בביטנך"?
זה הזמן המתאים להפסיק לספר
מתחילה מריבה נוראית בחצר
כן נכון, לא נכון וזולגות גם דמעות
כשנועה בוכה –"לא יכול להיות
זה הפופיק שלי מתמיד לעולם
אז מדוע אתה משקר ככה סתם "?!
הפסקתי מיד כי היה לי חבל
וביקשתי מנועה סליחה רק בגלל
ששכחתי גם לה להגיד ומראש
שהכל מתרחש אצל סבא בראש.
נכון שהספור קצת מוזר קצת מצחיק
אבל לא מסוכן ובכלל לא מזיק
סבאוהב דודיק
תגיות